שמעון ריינשטיין

בגיל 3 החל ללמוד ב"חדר" ובגיל 6 נכנס לבית ספר יהודי, בו למד גם עברית. מגיל 14 עבד בחנות בגדים כדי לעזור בפרנסת המשפחה. 

אידה פלדמן הגיעה לחוטין כדי להשלים לימודים בגימנסיה, כך הכירו ונישאו ב-1938. 

בנובמבר 1939 נולד הבן הבכור ראובן.

ב-1940 נכנסו הרוסים לחוטין. היהודים נחשבו ל"בורגנים" וזכו ליחס קשה מהקומוניסטים. מיד נעצרו 200 משפחות מעשירי העיר ונשלחו לסיביר. שמעון התקבל לעבודה בחנות ועבד שם כשנה. 

ב-1946 הודיעו השלטונות כי יהודים שרוצים יכולים לצאת לפלשתינה. שמעון נרשם ושילם 500 רובל לנפש. אחרי 3 שנות ציפייה, בהן נולד יוסי וראובן למד קצת עברית, פגשו את אבא לרנר, הגיס של אידה, שהכניסם לרשימת העולים באנייה פאן יורק. הבריטים גררו אותם לקפריסין.

ב-1948 הגיעו לארץ וישר לעין חרוד, לניוסיה, אחותה של אידה. קבלת הפנים הייתה חמה ונרגשת. הקליטה הייתה טובה. שמעון עבד במטבח אח"כ השתלב בצוות הפרדס, תוך הסתגלות לעבודה פיזית ולאקלים החם. בפרדס התמיד שמעון 28 שנים. בהמשך עבד במטעים, במכוורת בחלוקת עיתונים, בצביעת הכתב על מצבות בבית העלמין, במרכזיית הטלפונים, נענה ברצון לסדרן העבודה.

ב-1982 נפטרה אידה לאחר מחלה. ב-1986 נישא שמעון לקלרה, שעברה לגור אתו בעין חרוד.

שמעון היה אדם פשוט במובן הטוב של המלה, דאג למלא יום עבודה, דאג למשפחתו, לארץ ושמר על הערכים שבהם האמין. אהב לטייל בטיולים המאורגנים של המשק, אהב את החיים והחיים אהבו אותו. שמר כל חייו על המסורת היהודית והיה מבאי בית הכנסת הנאמנים ביותר.

זכה לשיבה טובה. נפטר ב-2006, בגיל 99. השאיר אחריו את קלרה, את בניו ראובן ויוסי, וכן 6 נכדות ונכדים. יהא זכרו ברוך.