ניסים (ניסו) מוסטקי

משפחתי אחת מ-4 משפחות שהוגלו ע"י הרומאים מהארץ למחוז איסטריה באיטליה, ומשם התפצלו למצרים, טרייסט והאי קורפו. אבי, מרדכי, הכיר את אימי רבקה בטרייסט, התחתן איתה וחזר לקורפו. נולדו להם 3 בנים, ואני הקטן. נולדתי ב- 20.8.1920. כאשר הייתי רק בן  9 חודשים, נפטרה אימי. הייתי ילד חולני והרופא אמר שהמצב נואש אבי החזיק אותי בידיו, כנראה שתפילותיו עזרו וחזרתי לחיים. מאז קוראים לי ניסו. שמי המקורי היה יעקב.אבי התחתן שוב ונולדו לו עוד 3 בנות.

הייתי בגן ילדים איטלקי-קתולי. מהגן עברתי ל "תלמוד תורה" וכשעליתי לכתה ג' החליט אבי להעבירני לבית ספר פרטי נוצרי, כיהודי כמעט יחיד. עברתי לבי"ס תיכון במגמת מסחר. הייתי תלמיד בינוני אך התעסקתי בספורט, נמשכתי במיוחד לשחייה, לים. עם הים היה לי ממש קשר נפשי. בן 12 הצטרפתי לארגון מטפסי ההרים של "הצופים".חיים נהדרים חייתי, באחד המקומות היפים בעולם.

את בית-הספר סיימתי ביוני 1938 ונכנסתי לעבודה בבנק כמנהל חשבונות. ב-1940, קיבלתי הודעה להתייצב לקראת הגיוס לצבא. רציתי להתגייס לחיל הים, לצוללות, אך נאמר לי שאין גיוס יהודים לחיל הים.

החלה המלחמה.  האיטלקים לחמו בקורפו זמן ממושך. ביוני 1942 נעצר  ניסו כחבר בארגון אנטי פשיסטי והוגלה לאי סמוך בו שהה  שנה. השליטה בקורפו עברה מהאיטלקים לגרמנים. ביוני 1944  רוכזו יהודי קורפו והחלו המשלוחים לאושוויץ. ניסו חיפש כל דרך להימלט, והצליח  בכך בעזרת ידידיו  הנוצרים והפרטיזנים.

החזרה לקורפו אחרי המלחמה, הייתה מלווה בסיכון בשל רדיפת הקומוניסטים והזדהותו של ניסו ככזה.

בין הניצולים, שחזרו לקורפו  היו גם אחיו ואשתו, שהוא סידר לניסו עבודה בבנק.  ואז הגיע צו גיוס חוזר לצבא, בתוך מלחמת האזרחים הנמשכת ביוון. ניסו החליט לעזוב מאחוריו את קורפו ולעלות לארץ ישראל. באתונה הצטרף להכשרה  ששאריק מבית השיטה היה מדריכה. רק עשרה ימים חלפו, וחברי ההכשרה יצאו לארץ – נעצרו ע"י הבריטים ונשלחו למעצר בעתלית, ושם עם קבוצה נוספת מצעירי יוון, החליטו לבוא לעין-חרוד – אל גבעת קומי שדבר בה לא הזכיר את הנופים האהובים של קורפו.

אחרי  שבועיים בעין-חרוד, 29 ביוני 1946 – השבת השחורה, ושוב מוסע ניסו לעתלית ומשם לרפיח.כשחזר ניסו לעין-חרוד נקרא ע"י המזכירה, לשיחה והוצע לו להיות המציל, אחרי שראו אותו בביצועיו בבריכה.

הימים ערב הכרזת המדינה. ניסו השתלב במחלקה בגדוד 13 בחטיבת גולני. מפקד כיתתו היה משה שטורמן ז"ל, ומפקד המחלקה – עוזי ציזלינג. עם המחלקה השתתף בקרבות בגלבוע, בכיבוש כוכב-הירדן בית-שאן  ונצרת, אבל כשאמר לו שמתארגנת  יחידת קומנדו ימית, מיד הסכים להצטרף. במקביל, תכנן בסתר את נישואיו למלכה עמרם. וכך נשוי טרי, המשיך לנדוד בין אוניות חיל הים, לאורך חופי המדינה. עד לשחרור. הנסיונות לשדלו להשאר על הים  לא צלחו. ניסו חזר למלכה, לעין-חרוד אל המשפחה המתרחבת ומתעשרת בשלוש בנות לתפארת – רבקה'לה, לאה וורד הצעירה.

הוא חזר גם אל הבריכה. את שנת העבודה, בחורף, השלים בעבודה פלחה, בפרדס ובפלדות.

ניסו, פדגוג שמעולם לא למד פדגוגיה, הצליח לטעת בטחון בשלושה דורות שוחים - חברים, חברות נוער ונקלטים. והוא מצעיד אותם לצלוח את הכנרת, ובעצמו במסלול התחרותי מגיע בין ראשוני הצולחים.  לאורך השנים ממושבו במרומי המגדל צופה אל קהל המתרחצים ניסו והבריכה היו לישות בלתי נפרדת.

קפיצה אחרונה אל מימי הבריכה עשה ממש  לפני שאושפז – פרידה בלתי מודעת מהדבר האהוב עליו ביותר, אחרי משפחתו המלוכדת שצמחה לנגד עיניו ועינינו ברבות השנים והייתה לנצר חדש לצאצאי משפחת מוסטקי, ממגורשי הצבא הרומי, פליטי השואה,  יהודי האי קורפו שכה אהב אשר ליבלבה והייתה לשבט של מלכה וניסו - 3 הבנות והחתנים  אמי, יונתן וגיל, 11 נכדות ונכדים ושני נינים.  כי כמו שקרא ניסו לספר זיכרונותיו "לא ויתרתי"  – ניסו מעולם לא ויתר!