שרק'ה ברנד

סבה, שהיה בקי בתורה, העדיף לסחור בעצים ובאחד ממסעותיו פגש בסבתהּ היפה. שניהם נפטרו כשהייתה שר'קה בת שנתיים וחצי. 

הבן אפרים ירש את עסקי אביו ובביתו האמיד, המשכיל והפתוח פגש את אשתו לעתיד, גניה. הוא נפטר כששרק'ה הייתה בת 7. האם דאגה לפרנסת המשפחה ולגידול הילדים. המשפחה עזבה את ליטא והשתקעה בסרטוב, שעל גדות הוולגה. שרק'ה למדה בגימנסיה ואחיה למדו לימודים גבוהים.

במהפכת 1917 ידעו מחסור ואי ביטחון. 

ב-1921 נפטרה האם משפעת. שרק'ה ואחיה החליטו לחזור לליטא. אל הציונות נחשפה כילדה, כשדפדפה בספרייתו של אביה, העשירה בספרי קודש וספרות ההשכלה. בליטא החליטה שרק'ה לעלות לארץ ישראל בתקווה להמשיך ללמוד רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים שזה אך הוקמה.

מיד ברדתה מהאנייה ב-1925 התקבלה לפלוגת עין חרוד בקיבוץ גבעת השלושה. חלום הלימודים הומר בחלום הקיבוץ, להיות פועלת יצרנית. שרק'ה הפכה לברזלנית מאושרת. 

בגבעת השלושה פגשה את אברהם ברנד. את רכושה מסרה לקיבוץ וברנד עזר לה בקליטה.

ב-1925 נשלחה שרק'ה בפלוגה לעזרה בהקמת קיבוץ שפיים, הקימה שם משתלה. הייתה בין 12 הנבחרות להיות בשורה הראשונה בהגנה על הישוב.

ב-1927, בפילוג הראשון, נקראה הפלוגה לעזרת עין חרוד. שרק'ה רצתה להישאר בשפיים אך נענתה לדין התנועה ועברה לעין חרוד שנחשבה אז ללב לבו של הקיבוץ המאוחד.

ב-1929 נכנסו שרק'ה וברנד לחדר משותף. אורי נולד בעין חרוד ליד המעיין. עטרה שטורמן עזרה בלידה ואימצה את שרק'ה כבת. ברנד החל לעבוד בפרדס ומיד התגלו כישוריו והוא נבחר למזכיר.

אפרים נולד ב-1936, תקופת המאורעות, בלידה ביתית בעזרת עטרה, חנה בלוך האחות וד"ר קלנר. זמן קצר אחרי כן נפרדו שרק'ה וברנד, אך נשארו ביחסי הבנה וידידות. כל הקשור לבנים עשו ביחד.

שרק'ה עבדה במשתלה ובבתי ילדים. 8 שנים הייתה אם הבית וחברת הנהלה של סמינר מרכזי משק בעין חרוד. הייתה מחסנאית בגדים. שנים רבות הייתה חברה בוועדת בריאות ובוועדת תרבות, שרה במקהלה בחגים, טיפחה גינת נוי והשתתפה בחוגים.

לעת זקנה עברה לבית חרוב אך חייה המשיכו לזרום בפעילות, דעתנות וקריאת ספרים. עצמאותה בלטה ב"תחביב" שם מימשה את כישוריה ברקמה, מקפידה על הדיוק ועל בחירת הצבעים. שמרה על הסטטוס שלה - כבוד עצמי עם קורטוב של התנשאות ובידול.

בשנותיה האחרונות ליוו אותה בחום ובאהבה הבנים, הנכדים והנינים, מסוככים עליה כאתרוג של סוכות, החג בו נפרדה מאתנו, צלולה אך עייפה מאוד ממטען ההתנסויות בשנים הארוכות של חייה.

בת 99 במותה. יהי זכרה ברוך.