אבשלום אלברטון

הוריו, שגדלו בשנות המהפכה ברוסיה, נפגשו בהכשרת "החלוץ" בקישינוב, עלו לארץ ב-1921 והתיישבו בזיכרון, שם הועסק ישראל במקצועו - עבודות מדידה על אדמות פיק"א.

בהיות אבשלום, הבן הבכור, בן 4 חודשים, הצטרפה המשפחה לעין חרוד בהזמנת הדודה שיינדלה, אחותו של ישראל, ובעלה צבי טקץ'. בעין חרוד ליד המעיין עברו 7 שנותיו הראשונות של אבשלום, הזכורות לו כחיים בגן עדן: שילוב נפלא של מעיין הנובע ממערה בתחתית ההר, נחל הזורם בחורשת אקליפטוסים, הר הגלבוע עם פרחי הבר - חיי כפר בחיק הטבע, לצד בעלי חיים, עצי המטע וגידולי שדה וגן הירק. כל אלה שימשו כר משחקים מלאי דמיון לילדים.

ב-1929, עם פרוץ המאורעות הועברו הילדים למבנה הבטון היחיד על גבעת קומי, רפת א', למען ביטחונם. עם סיום המאורעות חזרו הילדים למעיין. ב-1931 עזבו הילדים באי רצון את "נווה הילדות" ליד המעיין ועלו לנקודה החדשה. התנאים השתפרו - בנייני קבע במקום צריפים ואוהלים, חדר אוכל גדול ובתי ילדים, רק בית הספר תפקד עדיין בצריפים ישנים. 

מכיתה ד' משה כרמי היה המחנך שלהם במשך כל שנות בית הספר. משה, יליד הארץ, שלט בערבית והכיר את החי והצומח וכל פינה בארץ. את כל הידע הזה השתדל להעניק לתלמידיו בהרבה יחס חם ואהבה. מקצועות ההוראה האהובים עליו היו תנ"ך, לשון, טבע וידיעת הארץ. משה הקנה ערכים של יחסי כבוד בין הילדים, בין בנים ובנות, בין יהודים לערבים, ובכלל כבוד לזולת.

לאחר כ"ט בנובמבר, עם פרוץ אירועי המלחמה הראשונים, התגייס אבשלום לחי"ש (חיל שדה) והשתתף בקרבות הגלבוע. בכיבוש מזר שימש כמ"כ ובאחזקת המשלט - כסגן המפקד ואח"כ כמפקד המשלט. בקיץ 1948 גויס אבשלום לגדוד 13 כסמל פלוגתי במחלקה של עוזי ציזלינג, שהשתתפה בקרבות בנגב ובקרב הקשה מכולם על משלט 86. שם קיבל אבשלום את ההודעה על הולדת בתו הבכורה יעל. בתחילת 1949 עבר אבשלום קורס קצינים, סיים כחניך מצטיין וזכה שבן גוריון יענוד לו את סיכת המ"מ.