אברהם שוטלנד

בהיותו כבן חצי שנה הגיע עם הוריו לעין חרוד שליד המעיין. יחד עם הדודים שרה חן ואליעזר בן עזרא גרו בחדר משותף בצריף.

אברהם זוכר כילד בן 3 את הקונצרט של הכנר יאשה חפץ במחצבה. חוויה זו השפיעה על אהבתו למוזיקה קלאסית לאורך כל חייו.

אברהם זוכר את עצמו כילד חולני, שעבר ניתוח שקדים ראשון בגיל 4 ושני בגיל 12, בנסיעה להבראה בחברון עם אמו, בדיוק כשפקד את העיר רעש האדמה הגדול ואמו סוככה עליו מפני האבנים הנופלות.

ב-1929 פרצו המאורעות. כדי להגן על הילדים העלו אותם למבני הבטון הראשונים שנבנו על גבעת קומי. ב-1930 עלו כל החברים לגבעת קומי.

בבית הספר למד עם שושנה המורה ואחר כך עם משה כרמי. התעניין יותר במקצועות הריאליסטיים.  משה לימד את כל המקצועות וכבר אז כינה את אברהם בתואר "המהנדס". לילה אחד יצאו ברגל עם משה ועלו לתבור כדי לראות משם את הזריחה. אח"כ ירדו לשחות בכנרת ואחה"צ עלו לרכבת בתחנת אפיקים. כשהגיעה הרכבת לעליה מעמק הירדן לעמק בית שאן לא הצליח הקטר לטפס וגלגליו החליקו על הפסים. הנוסעים ירדו מהקרונות ועובדי הרכבת שפכו על הפסים אבנים קטנות. אחרי שהקטר צלח את העלייה, הנוסעים שעלו ברגל נכנסו חזרה, והרכבת המשיכה בדרכה.

מגיל צעיר עבדו הילדים בענפי המשק כל יום אחרי הלימודים. היו גיוסים לענפים חקלאיים, לפעמים על חשבון הלימודים, שאליהם יצאו עם משה: פיזור צליו בשדות, דילול התירס, איסוף זמורות בכרם ועוד.

בכיתות ט'-י' הקימה הכיתה גינת בית לגידול ירקות בהדרכת אוסקר. אברהם התנדב לעבוד בנגריה עם מיכאלי ואחר כך עבד בדיר.

בכיתה י"א התהפך הסדר - עבדו ביום ולמדו 3 שעות אחה"צ. בתקופה זו עבד אברהם בקציר מספוא לבהמות. העבודה הפיזית קשתה עליו והעייפות גרמה לכך שלא התמיד בלימודים. 

בכיתה י"ב יצאו לעבוד ורק יום בשבוע הוקדש ללימודים. אברהם עבד בפרדס אך לאחר זמן קצר חלה וכשהבריא החל לעבוד בפלחה. תוך זמן קצר עבר למוסך כמכונאי מִתלמד. זה היה הענף שהכי משך אותו. כך הגיע לעבוד בקומביין ובכלים חקלאיים אחרים בהכנת השטחים לזריעה. כשעבד עם משה שטורמן בכבישת החציר והקש לחבילות, שיכלל את המכבש ובכך העלה את ההספק של הכלי וחסך 2 אנשים בתפעולו. הידע החקלאי הועיל לו אח"כ, כשבמלחמת סיני גויסו כל הפלחים ואברהם נשאר פלח יחידי לזרוע את השדות עם קבוצת נערים מביה"ס.

ביום הולדתו ה-20 קיבל אברהם שי מהמוסך - לימוד נהיגה והוצאת רישיון נהיגה.

ב-1945, לקראת סיום מלחמת העולם השנייה, גויס לחיל התובלה הבריטי עם המשאית של עין חרוד, ליחידה, שפעלה בסוריה ובלבנון, וזכה עם קבוצת הנהגים לבילוי של 3 ימים בדמשק. 

באפריל 1948 גויס אברהם לפלמ"ח. רוב הזמן שימש כנהג וכמכונאי מומחה להשמשת כלי רכב פגועים ותקועים. בזמן המצור על ירושלים נהג בג'יפ של "רעננה", והם שגילו ופרצו את דרך בורמה. עד להפוגה הראשונה שימש אברהם כנהג מוביל, מורה דרך ומפקד צבאי של השיירות שעלו לירושלים בדרך בורמה.

לאחר השחרור מהצבא נשלח אברהם ללמוד הנדסת מכונות בטכניון, סיים בהצטיינות ונכנס לעבוד ב"פלדות". הוא מצא פתרון לבניית מאייד לריכוז מיצים. בהמשך הפך למהנדס הראשי של פלדות ולמומחה בינלאומי בפתרון בעיות תכנון וייעוץ הנדסי עבור לקוחות שונים בארץ ובחו"ל.

ב-1972 בנה אברהם דגם של בריכה לצינון חלב, שהוכח כמוצלח יותר מהדגמים האירופאיים. ייצור הבריכות האלה היווה במשך שנים עד 40% מהיקף העבודה והמכירות של פלדות. עבודתו של אברהם בפלדות הקיפה תכנון של מחליפי חום, ריאקטורים, מאיידים, מכונות וציוד במפעלי מזון, בחירת ציוד בחו"ל וייעוץ למפעלי מזון בארץ ובחו"ל.

ב-1955 נישאו אברהם ועופרה. ב-1956 נולדה שולה, ב-1959 נולדה נורית, ב-1963 נולד יורם וב-1967 נולדה הלה. אברהם ועפרה זכו ביחד ל-12 נכדים. 

בשנתו האחרונה סבל אברהם מחולשה כללית. הוא נפטר כשבועיים לאחר יום הולדתו ה-84.

יהא זכרו ברוך.