שלמה גוזס

ב-1938, בגיל 18, יצא שלמה ללמוד הנדסה כימית בטכניקום בפראג. מלחמת העולם השנייה פרצה ולימודיו הופסקו. לאחר שנה בצרפת חזר לבולגריה. 

בבולגריה - בת ברית של גרמניה - החיים נמשכו לצד גזירות ומגבלות שהוטלו על היהודים: טלאי צהוב, עוצר לילה ומחנות עבודה לתקופות שונות. שלמה למד לסירוגין באוניברסיטת סופיה במחלקות שונות: בלשנות, פילוסופיה, מתמטיקה ומשפטים. בתום לימודיו היה אדם משכיל, ששלט במספר שפות ותחומי ידע. הוא השלים לימודי משפטים אך לא ניגש למבחני הסמכה כי לא רצה לעסוק במקצוע הזה.

בסוף 1944 נכבשה בולגריה ע"י הצבא האדום. בבולגריה הקומוניסטית הולאמו כל הנכסים והרכוש, כולל נכסיה של משפחת גוזס. החיים השתנו ושלמה התבקש לצאת לישראל כדי לבחון אפשרות של עליית המשפחה לארץ.

ב-1949 הצטרף שלמה לקבוצת נוער והגיע לארץ, תחילה למחנה עולים בפרדס חנה ואחר כך לקיבוץ בית קשת, שם פגש את איה, שלימדה עברית את קבוצת העולים. שם החל הקשר ביניהם, שנמשך מעל ליובל שנים.

ב-1950 הגיע שלמה לעין חרוד והקים עם איה משפחה. נולדו להם הילדים: יעקב ז"ל, עמירם, ענבל ומרים. שלמה היה אב חם ואוהב וסב נפלא לנכדים: מור, הגר, רוני, גל, תמר ונוהר. היה מעורב בחייהם, פתוח, מייעץ, תומך ומפנק, קשוב לקולם, והם החזירו לו אהבה.

בעקבות שלמה עלתה יתר המשפחה מבולגריה והשתכנה ברמלה. שלמה היה בן משפחה ואח מסור ואוהב. כל השנים ביקר בקביעות אצל הוריו ותמך בהם ככל יכולתו. עם אחותו פיקה ובני ביתה שמר על קשר רצוף ומלא חום. 

שלמה עבר פרק התערות לא קל : החל לעבוד במסגרייה, אח"כ בחדר האוכל. לאחר הפילוג הצטרף לצוות בית הספר ושם התמיד למעלה מ-40 שנה כמורה למתמטיקה, מחנך ומנהל, עד גיל 85.

שלמה היה אדם רחב אופקים ונדיב, שוחר חירות ושונא עריצות. שלח ידו בכל משחק ושעשוע, אהב שחמט ואף קיים חוג שחמט לילדים. אהב מוזיקה בכל נפשו, התפעל מספרות יפה ולא חדל אף פעם לקרוא וללמוד. מעל הכול אהב בני אדם.

יהי זכרו ברוך.