נבות ציזלינג

נבות גדל עטוף באהבה. אט אט צמחו והתעצבו סגולותיו ומידותיו ונחשפו לעולם: מנגן, מצייר, כותב, מוכשר בתחום הריאליסטי ואיש הנפש, החבר הטוב, האדם, שלא היו בו קורטוב של אגו ויצר להפגין, תמיד למען הזולת, החברה, המטרה.

בכיתה י"ב עברו נבות ובני כיתתו מבית הספר המקומי, הקטן, לבית הספר המשותף. לא קל היה להסתגל לנהלי המערכת החדשה - להפסיק ללמוד יחפים, לטייל בבוקר לגבעה - אך בה בעת הסתגלו בקלות לתכניות ולשיטות הלימוד.

בשנת שירותו המוקדם הדריך נבות בתנועת המחנות העולים בקרית גת. 

מלחמת יום הכיפורים תפסה אותו בגדוד עֹז 77 בחטיבה 7. השתתף בקרבות עמק הבכא ברמת הגולן. כששמר על טנק פגוע בצפון הרמה, פגש את אבא עוזי, שעסק באיתור טנקים שניתן להחזירם לפעילות. 

נבות סיים קורס קציני שריון והשתחרר ב-1976. בשנות המילואים האחרונות שעשה בגבול עזה, חסכו ממנו תבונתו והבנתו של המג"ד התנגשויות ללא גישור בין מצפונו לבין חובותיו הצבאיות.

כשהשתחרר מהצבא הצטרף נבות לענף ה"משפחתי" - הרפת, בו עבד לסירוגין לאורך השנים, עד לפני כחצי שנה לפני מותו.

לאורך השנים העשיר את עולמו בטיולים לחו"ל. היציאה ללימודי הארכיטקטורה בטכניון התממשה לאחר דרבון עקשני של אחותו דורית. המקצוע תאם את כישוריו האינטלקטואליים, האסתטיים והחברתיים, את היצירתיות שלו, את הצטיינותו בראיית המכלול והפרטים, את היכולת להכיל ממדי עומק ורוחב באחת.

עבד כארכיטקט ב"סטודיו 6", שלוחת הצפון של המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי במרחביה. פרויקטים נבחרים בעבודתו היו: ליווי תהליך קבלת החלטות למעבר ללינה משפחתית ותכנון שכונה ביד מרדכי, תכניות עבודה מוזיאליות למרכז מבקרים בגבעת הקרב ביד מרדכי, לאתר "חומה ומגדל" בניר דוד ולמוזיאון "בית גבתי" ביפעת.

נבות ליווה תהליכים בתחום הבנייה בעין חרוד, במשכן לאמנות ובבית שטורמן - חצר ההנצחה לנופלי העמק, שנחנכה ב-2008 במוזיאון, ושיקומו של בית ציזלינג, שלאחרונה מונה למנהלו. כל אלה הם עדות חיה לנבות איש התרבות שנפטר בתחילת דרכו המקצועית.

מעל הכול, היה ביתו עין חרוד, נשמת אפו, בו מילא תפקידים פורמליים ובלתי פורמליים לאורך השנים:

מרכז חברת הילדים, מרכז עבודה, מרכז חינוך, מזכיר, מרכז ועדת תכנון, מרכז תהליכי שינוי, יועץ ומלווה ליחידים, לוועדות ולציבור כולו. המנסח האולטימטיבי של המציאות בעין חרוד, כותב אותה בחרוזים ובעריכת סרטים, בעיצוב חגים תוך הומור ובאהבה אין קץ.

תפקידיו כמזכיר קישרוהו עם המועצה האזורית, עם מזכירי משקים, עם הזירה התנועתית, הפוליטית והמפלגתית. נבות היה פעיל ומעורב, איש שטח ויועץ צללים. המעורבות החברתית סקרנה אותו. ידע להביט על הדברים לעומקם ובה בעת להתבונן מהצד ולזהות את המכניזם המניע. חף מאמביציה אישית, טהור בכל  כוונותיו וידיד לכל האנשים שאתם בא במגע.

נבות כיוון תמיד גבוה ככל האפשר בלי לפגוע באדם. התעמת, התווכח על עמדותיו ודעותיו, אך תמיד ברמה חברית. 

את המחלה שהתגלתה אצלו באקראי קיבל נבות בדרכו, בוחן את היבטיה ודואג שלא תפריע לפעילותו היומיומית. הניתוח היה ברירת המחדל שהציעה החלמה. נבות בחר בה. הרופאים שטיפלו בו נקשרו אליו וניסו להוריד את השמים כדי להצילו. אך לשווא.

ההורים, עוזי ונריה, האחים והאחיות, ענת, דורית, עמרי ומור, ובני משפחה קרובים, עמדו סביב המיטה ונפרדו איש-איש מנבות שלהם, הפרטי, הכללי, האחד-היחיד-והמיוחד.