עזה רונן-כהן

ב-1930 עבר הקיבוץ לנקודת הקבע בגבעת קומי. המשפחה עברה לגור בחדר בבניין. למרות שחיו בצמצום הייתה לעזה ילדות מאושרת. ילדי עין חרוד חשו שהם הדבר החשוב ביותר שיש לעין חרוד.

ההורים, ליליה וויניה, היו מאוד פעילים בעין חרוד ומחוצה לה. עזה ואחיה הצעיר, איתן, גדלו בבית שבו דיברו הרבה על צורכי הכלל ועל אידיאלים. הם ספגו זאת מההורים.

לחדרם הקטן היו מגיעים אנשי ציבור מפורסמים: גולדה מאיר, בן גוריון, מרדכי נמיר, זלמן ארן ועוד. עזה התרגלה להיות פתוחה וחופשיה, לא לפחד מאנשים זרים.

כיתתה של עזה הייתה גדולה וחזקה. בית הספר שכן בצריפים. חברת הילדים הקיפה את כל הכיתות, מא' עד י"ב. הילדים היו פעילים בוועדות, אספות, מסיבות. הפעילות החברתית הייתה רבה ומגוונת. 

מגיל צעיר נבחרה עזה להיות נציגת הקטנים. אהבה להיות פעילה. הגדולים אהבו לפנק אותה.

עזה וכיתתה זכו להיות הראשונים בבית הספר המשותף לעין חרוד ותל יוסף, שנבנה ליד בית שטורמן. המורים היו מעולים, שאפו שלילדי הקיבוץ תהיה השכלה רחבה.

לאחר סיום בית הספר התפזרה הכיתה. עזה נשלחה להדריך בתנועת הנוער העובד בכפר סבא.

במלחמת העצמאות התגייסה לפלמ"ח. תקופה מסוימת ליוותה שיירות לירושלים, אחר כך מילאה בתל אביב 2 תפקידים: ביום עבדה במטה הפלמ"ח ובערב עסקה בהדרכת נוער מהשכונות. במטה הפלמ"ח ידעו מה קורה בחזיתות והיו הידיעות קשות.

לאחר המלחמה, כשבן גוריון פירק את הפלמ"ח, שירתה עזה במטה חזית הדרום, עליה פיקד יגאל אלון. עזה מונתה לקצינת תרבות. החבר'ה ישבו במשלטים ועזה שכנעה אמנים מתל אביב להגיע אליהם.

עזה חזרה לעין חרוד עם בני גילה שהשתחררו מהצבא ויחד הקימו את חוג הנוער. החבורה הייתה מאוד פעילה בכל המתרחש במשק.

ב-1950 יצאה עזה בשליחות התנועה לצרפת, שם הדריכה ילדים שבאו ממרוקו בדרכם לישראל, לימדה אותם עברית ולמדה מהם צרפתית. שם פגשה את יוסף. הם נישאו ב-1951. 

עם תום השליחות חזרו לעין חרוד וכעבור שנה נולד בנם הבכור, דרור.

עזה התחילה לעבוד בחינוך עם בני הנעורים - חבורה מורכבת מבני משק וחברת נוער, אתם עבדה 7 שנים כמדריכה ומטפלת. בתקופה זו נולד הבן השני, צפריר. 

לאחר מכן יצאה עזה ללמוד הוראה בסמינר אורנים, שם כתבה עבודה סמינריונית על יאנוש קורצ'אק, שזכתה להערכה רבה בארץ ובפולניה וגם ל-2 פרסים מכובדים, אותם הקדישה להקמת פינת זיכרון לקורצ'אק בחדר העיון של בית הספר המקומי. עזה נעשתה פעילה באגודת קורצ'אק והשתתפה בכנסים בינלאומיים שעסקו במשנתו החינוכית. כדי לקרבו לילדי עין חרוד יזמה עזה את תחרות העפיפונים על שמו, שמתקיימת מדי שנה בימי חג הסוכות.

עם סיום לימודיה קיבלה כמחנכת את כיתה ה'. מאז המשיכה ללמד בבית הספר היסודי לאורך כ-20 שנה. בצד ההוראה קיימה עזה שליחות ציבורית בתנועת נשות ההסתדרות "נעמת" וייצוג במפלגת העבודה ובתק"ם. בשנים אלה נולדו לעזה וליוסף הבת דגנית והבן הצעיר, גילי. חלק מהשנים הללו היו קשות כאשר יוסף היה בשליחות מסוכנת מטעם "המוסד".

מ-1980 ריכזה עזה את ארכיון עין חרוד, שהוא מהגדולים והעשירים בתנועה הקיבוצית. בתפקיד זה השקיעה עזה את כולה - באיסוף וארגון, מיון והפצת המודעוּת לערכו ולמשמעות הרבה של כל חומר תיעודי. עזה התמידה בתפקידה זה מעל 20 שנה.

המשפחה גדלה והסתעפה, הילדים גדלו, התחתנו וזיכו את עזה ויוסף בנכדים ובנכדות.

ב-2008 נפטר צפריר באופן פתאומי. עזה האופטימית, רבת המרץ והפעלים לא התגברה על האסון ובריאותה הידרדרה. באפריל 2009, יום לפני שהייתה אמורה להיכנס לבית חרוב, נפטרה.

יהא זכרה לברכה בתוכנו.