רזיה עממי

אביה היה חלוץ אידיאליסט, שעלה מקייב. בנעוריו היה סטודנט לפילוסופיה. בארץ הצטרף לגדוד העבודה והתמחה בריצוף. ניגן בגיטרה ואהב לשיר. אמהּ, רחל, הייתה בוגרת ביה"ס הריאלי בחיפה במחזור ד'. בעין חרוד עבדה בעיקר בטיפול בילדים ובחולים.

כשהייתה רזיה בת שנה פרצו המאורעות והילדים הועברו מהיישוב ליד המעיין אל הבתים הראשונים שנבנו על גבעת קומי, שהיו מוגנים יותר. דמות משמעותית בילדותה הייתה הסבתא, שגרה אתם ונהגה לקחת אותה מבית הילדים הביתה. ההורים עבדו שעות ארוכות והגיעו הביתה בשעה מאוחרת.

כשהייתה בת 10 התגרשו הוריה. אביה התחתן שנית ועבר לגור בתל אביב.

בכיתות א'-ג' הייתה מורתם לאה קרוסקל הצעירה והם מאוד אהבו אותה. כשילדה את בתה הבכורה חינך אותם משה כרמי שערך אתם טיולים ארוכים ולימד אותם לאהוב את ארץ ישראל דרך הרגליים. בכיתות ד'-ו' לימד אותם משה את רוב המקצועות, כולל נגינה - רזיה ניגנה שנתיים בכינור - וזימרה.

רזיה הייתה תלמידה טובה וממושמעת. קיבלה ממשה פרס הצטיינות בשפה העברית.

בכיתות הגבוהות התרשמה רזיה מהמחנך מנחם אורן שלימד אותם שלחשוב חשוב יותר מלשנן, ונטע בהם ערכים הומניים. 

עם סיום ביה"ס עבדה רזיה ברפת. ב"שבת השחורה" הוטל עליה תפקיד של קשרית.

ב-1948 התגייסה רזיה לפלמ"ח, עברה קורס מכי"ם ושירתה בחטיבת הראל, בפלוגה א'. בימים שימשה כפקידת הפלוגה ובלילות יצאה עם הלוחמים והשתתפה בקרבות. כשפורק הפלמ"ח הועברה רזיה לגדוד 13 בגולני.

עם שחרורה מהצבא חזרה לעבוד ברפת והתחתנה עם חקי (יצחק) עממי. נולד הבן הבכור, נמרוד. בתפקידה כסדרנית עבודה מילאה בעצמה את "החורים". בזמן הפילוג ביקשו ממנה לעבוד בלול. למדה ב"רופין" קורס ללולנים במשך 3 חודשים. אח"כ עבדה במטבח ועברה קורס בישול מזורז.

אחרי נמרוד נולדה נורית. בהיותה בת 9 חודשים חלתה בשיתוק ילדים, אך הבריאה לחלוטין.

אחריה נולדה תמי. רזיה וחקי גרו במרתף של צריף ללא שירותים. רחל התחלפה אתם ולמספר חודשים היא עברה לצריף והם עברו לגור בחדרהּ.

רזיה תרמה מכישרונותיה בארגון חגים: חג המשק, פורים וחג העצמאות. ריכזה את מחסן הבגדים ואח"כ קיבלה תפקיד של מרכזת הקניות בקיבוץ, בו התמידה שנים רבות.

ב-1975 גויסה רזיה לעזרת קיבוץ גלגל, שם הקימה את בית התינוקות הראשון בבקעה.

ב-1977 החליטו רזיה וחקי לעזוב את עין חרוד. רזיה התקבלה לעבודה במקווה ישראל כאם הבית וחקי עבד ב"כור מתכת". הם גרו במקווה בתנאים נוחים אבל העבודה שם הייתה קשה ומורכבת.

ב-1982, לאחר מלחמת לבנון חזרו לעין חרוד. רזיה לא מצאה שוב את מקומה. עבדה במחסן הבגדים והרגישה כי כישוריה כבר לא נדרשים. בריאותה הלכה והידרדרה.

הלכה לעולמה ב-2010 והיא בת 82. השאירה אחריה את בן זוגה, חקי, את שלושת ילדיהם: נמרוד, נורית ותמי, ונכדים. יהא זכרה ברוך.