ראומה איבינסקי

ילדי תל יוסף גדלו בצריף. יום אחד פרצה שריפה בצריף. אחרי שהאש כובתה הפך סבא יצחק לגיבור היום על שהגיע ראשון וחילץ בשלום את הילדים מהצריף הבוער.

בהיותה בת שנה וחצי נולדה אחותה הצעירה נועה. בגיל שנתיים החליטה ראומה לעבור לחבריה בגן. כשהוסבר לה שהיא קטנה ועדיין יושבת על הסיר, נטלה את הסיר שלה ועברה אתו לגן.

בכיתה ג' חברו ילדי תל יוסף לילדי עין חרוד ללימודים משותפים בבית הספר בעין חרוד - מחזור ה' - "כיתת העמוסים" של המחנך המיתולוגי, משה כרמי, שהטביע בהם חותם עמוק של אהבת הארץ והשפה העברית, המוזיקה והאמנות, עצמאות הרוח וכבוד האדם.

המשחקים היו חלק מהווי היום, תמיד במשותף, בחבורה. מגיל צעיר שולבו הילדים בעבודה, תחילה בעבודות עונתיות ובהמשך - בענפי המשק. הם היו הילדים הראשונים של המשק, גאוות החברים ותקוותם, שייכים לקיבוץ ומעורבים בו בכל לבם ונפשם.

ראומה החיננית והחברותית הייתה מקובלת ואהובה בחברה, ניגנה בקלרינט והשתתפה בתזמורת הנושפים של תל יוסף בניצוחו של שמעון חיטריק (שדמי).

בגיל 14 החל הקשר בינה לבין משה שטורמן בן ה-17, בן עין חרוד. הם יצאו יחד ברכיבה על סוסים וטיילו ברחבי העמק, התארחו אצל הידידים הבדואים בגבעת קומי ובנעורה. 

בתל יוסף עבדה ראומה בטיפול בילדים ובטוויה. גם בעין חרוד עבדה בטוויה עם רבקה מחניימית. לילדיה ארגה מעיל קטן מצמר בהיר שנשמר אצלם גם אחרי מותה.

בגמר כיתה י' נשלחה הכיתה ללמוד בסמינר הקיבוצים בתל אביב. בתום השנה התגייסה ראומה ל"הגנה", עברה אימונים בנשק ונשלחה לקורס קשר. המעבר של ראומה לעין חרוד לא היה קל כי עדיין הייתה קשורה מאוד לתל יוסף. אך היא נקלטה יפה בעבודה בגן עם חנה בוירסקי.

במאי 1944 נישאו משה וראומה. כיבוד לא הוגש אבל היה שמח! משה בן צבי הוביל רונדו, היו ריקודי קרקוביאק סוערים בליווי גרמושקות ועטרה, אמו של משה, נתנה לראומה את טבעת הנישואין שקיבלה מאמו של חיים עם נישואיה. הטבעת עברה לתמר כשנישאה לנועם.

בשבת השחורה ביוני 1946 נעצר משה ונשלח לרפיח כ"עציר מסוכן" בגלל מנהיגותו. בתל יוסף נהרג מירי הבריטים חיים חרודי בן כיתתה האהוב של ראומה. משה שוחרר יום לפני שנולד בנו הבכור בי"ח באלול תש"ו. התינוק נקרא חיים ע"ש סבו, שנהרג בדיוק 8 שנים לפני כן, בי"ח באלול תרצ"ח.

בחורף 1948, כשראומה בתחילת הריונה השני, התגייס משה לצבא. השתתף כמפקד ולוחם בגדוד 13 של חטיבת גולני בכיבוש בית שאן, בקרבות הגלבוע בין זרעין לנוריס, במבואות ג'נין ובכיבוש נצרת. היה לו חלק מרכזי בעצירת הכוח העירקי בגזרת העמקים. ב-1.8.1948 נהרג משה על מורדות הגלבוע בקרב על סמריה. שבועיים אחר כך נולדה תמר.

שני הילדים הרכים חייבו את ראומה להיות חזקה. סבתא עטרה עזרה ביומיום. גם סבא וסבתא מתל יוסף עזרו וגם חבריו הטובים של משה.

ב-1952 יצאה ראומה לקורס הגבוה באפעל, שם פגשה את זאב איבינסקי ממייסדי יראון שבצפון ושם נקשרו חייהם. הם נישאו באפריל 1953 כשסבתא עטרה מברכת על הקשר הזה. בזו אחר זו נולדו הבנות שני, יעל ונעמי והבית התמלא שמחה, צחוק ובכי, משחק, סיפורים ושיחות.

ראומה שמרה על קשר הדוק עם הוריה בתל יוסף. הילדים אהבו להתארח ואף להישאר ללון אצלם. עם אחותה היה לה קשר מיוחד שהסתיים רק עם מותה של נועה. סבתא עטרה הייתה הסבתא של כולם.