אפרים צוקר

כשהיה בן 10 נולד אחיו הצעיר, צבי. שמות הבנים, אפרים וצבי, נבחרו ע"י ההורים כדי להנציח את הוריהם.

אפרים זכה לילדות מאושרת בחצר עין חרוד, גדל והתבגר בחברת בני גילו - מחזור י"ד של בית הספר.

כשהיה בכיתה י"ב פרצה מלחמת העצמאות. אפרים גויס עם גיל לביא ועמיקם ועִמם השתתף בקרבות לשחרור אצבע הגליל - "מבצע חירם" לכיבוש נבי יושע ופריצת הדרך למנרה, שהייתה מנותקת מספר חודשים. במבצע זה נכנסו ללבנון לכפרים ממערב לקיבוצים מנרה ויפתח. במשך 3 חודשי הקרבות לא הגיעו הביתה. בימים אלה שררה אחדות וקירבה  של שותפות בין בני הכיתה.

אחרי שחזר הביתה גויס אפרים לצה"ל, לנח"ל, חַיל חדש שאך זה הוקם.

ב-1948 התקבל אפרים עם בני ובנות כיתתו לחברות בעין חרוד.

כששב מהצבא נכנס אפרים לעבוד בפלחה. מאמצע שנות ה-50 נקלט כנהג בקואופרטיב בית שאן-חרוד והוביל לאורך שנים את החלב מתנובה לירושלים בנסיעות ארוכות ומפרכות.

בשנות ה-70 הצטרף אפרים לצוות המוסך והתמקצע במכונאות בקורס קצר ב"רופין". בזמנו החופשי אהב  לטייל, לבלות, לשחק כדורגל, ולנגן במנדולינה.

במלחמת לבנון הראשונה גייס אותו ארי גרדי עם חבורה של מילואימניקים לפלס דרכים לכוחות צה"ל בעזרת ציוד כבד.

ב-1983 גויס לעבודה ב"עוף העמק" כאחראי על מחסני סחורה. ובבית, לאחר קורס נהגי אמבולנס, קיבל אחריות על הרכב שנרכש מתרומות לעין חרוד.

כשהסתיימה תקופת עבודתו בעוף העמק חזר אפרים לעבוד בנגריה ובפלדות. בתחנתו האחרונה שימש כנהג בית קשוב וסבלני לנוסעיו.

יותר מכול היה אפרים איש משפחה. הוא ורותי נישאו ב-1956, יומיים לפני מבצע סיני. אחרי שנה נולד בנם הבכור נחום, שנפטר ממחלה בגיל 8 חודשים. חגית נולדה ב-1958, יפתח - ב-1962 ודורון, בן הזקונים - ב-1973. האושר חגג בביתם. נטוו קשרים חמים ומנהגים ביתיים מיוחדים, אופייניים להם.

קשרי המשפחה נעשו עמוקים יותר עם הולדת הנכדים: אופיר ותמר של חגית, עדי, אורי ורז של יפתח וקרני, ותומר, בנם של דורון וענת.

הילדים ציינו זיכרונות של ילדות מאושרת עם ביטחון של משפחה, כלבים ובעלי חיים, נסיעות לכנרת, לים, אבא שהיה מגויס לצרכי ילדיו וסבא חם, מחבק ומתעניין.

אפרים העביר לילדיו ולנכדיו מורשת של בית חם, של עיניים תכולות בהירות, שיער ג'ינג'י ומטעני אהבה שהושבו אליו בשנתיים האחרונות, בהם שהה בבית חרוב. כולם באו לבקרו ולבלות אתו על הרחבה  מחוץ לבית הצופה אל הגלבוע.

"הגוף נאסף אל אבותיו, הרוח נשארת אתנו", כתבו ילדיו: חגית, יפתח ודורון.