רבקה שאקי

החיים השלווים החלו להתערער עם עליית היטלר לשלטון ופרוץ המלחמה. אנשי קורפו חשבו שהים סביבם יצילם מהגרמנים. אך הים לא הציל. יהודי קורפו רוכזו במחנה צבאי ליד העיר ומשם הועברו ברפסודות למחנה ליד אתונה.

ב-7.6.1944 נלקחו יהודי קורפו לאושוויץ. הזקנים והילדים הומתו מיד. בכשירים לעבודה הוטבעו מספרים. רבקה ואחיותיה קיבלו מספרים עוקבים. החלה שגרה של חיי סבל שלא ניתן לתאר. באחת הסלקציות נלקחה רבקה לתאי הגזים. באומץ נדיר קפצה מהמשאית, הסתתרה במחנה והצליחה להסתנן למשלוח שיצא לברגן בלזן. הבחורות ההמומות מהצלחתה אמרו לה: את תראי את סוף המלחמה. מברגן בלזן הועברה רבקה למחנה גלנאו שבו עבדה בתעשיית הנשק תחת הפצצות של בנות הברית. משם הועברה עם אחותה למחנה סוסוניה ומשם שוב נלקחו ברכבת למטהאוזן, אליו הגיעו לאחר 17 ימים ללא אוכל ושתייה.

ב-5.7.1945 שחררו האמריקאים את המחנה. רבקה הובלה לבית חולים מחוסרת הכרה. אחרי 5 ימים שבה הכרתה ומצאה את אחותה לידה. הייתה האחרונה ששוחררה מבית החולים לאחר 4 חודשים. היא ואחותה יצאו ליוון לחפש שרידי משפחה. בקורפו נודע להן כי ביתן נהרס, ממשפחתה הגרעינית שרדו רק היא ואחותה, ובני דודים שלהן.

לאחר חודשיים בקורפו החליטו רבקה ואחותה לנסוע לאתונה. בהכשרה באתונה פגשה את אליהו שאקי, שהגיע לאושוויץ עם רבקה ואיבד שם את אשתו ואת בתו.

רבקה ואליהו נישאו באתונה בעזרת השליח הישראלי שָאריק אוּרי מבית השיטה. הם הגיעו לחיפה באניית המעפילים "הנרייטה סאלד", נתפסו ע"י הבריטים והוגלו לקפריסין. אחרי 4 חודשים הגיעו לארץ והשתקעו בתל אביב. 7 שנים חיו בעיר, שם נולדו שמואליק בכורם ויצחק אחריו.

ב-17.11.2011 תמה סאת הייסורים בחייה הארוכים של רבקה. השמים הקודרים ביכו אִתנו את לכתה.

יהא זכרה ברוך בתוכנו.