מיכל ציון

אחיה אברהם היה הבכור, אחותה רוחל'ה, גדולה ממנה ב-8 שנים, ומיכל הייתה בת הזקונים. 

בגן כחול זכורה לה נטלקה הגננת, שידעה לספר סיפורים בצורה נפלאה. מיכל אהבה לשיר ולרקוד.

בביה"ס הייתה נריה המורה הראשונה שלה, שליוותה את הכיתה 4 שנים רצופות.

בבית הספר המשותף היו למיכל קשיים לימודיים ובשנתיים האחרונות למדה בבית הספר החקלאי בפתח תקווה. לאורך כל השנים הייתה קשורה לכיתת האם, חגגה אתם את חג המחזור עם המחנך משהל'ה טבנקין שזכור לה מאוד לטובה.

מיכל התגייסה לצבא, לפיקוד הגדנ"ע ומשם נשארו לה קשרים חברתיים יפים. חודשיים אחרי השחרור מהצבא, התחתנה עם צבי ציון ושניהם בנו את ביתם בעין חרוד. הדירות היו קטנות והחיים התנהלנו על הדשאים. עם השכנים קשרו מיכל וצבי קשרים חברתיים, שליוו אותם לאורך כל חייהם.

עיקר עבודתה של מיכל היה בגיל הרך - 25 שנים הייתה מטפלת, בעיקר בתינוקות. מיכל השתלמה בקורסים באורנים, בתל אביב ובבית חולים עפולה. בגיל 45 פרשה מהגיל הרך וקיבלה על עצמה את תפקיד מחסנאית הבגדים. תפקיד נוסף מילאה כסדרנית עבודה. אחרי מילוי התפקידים החלה לעבוד במתפרה, שם התמידה לעבוד עכל השנים.

מיכל השתתפה בוועדות: חינוך הגיל הרך, אבלות, חתונות, שרה במקהלה וניהלה את מחסן התחפושות.

עם השנים גדלה המשפחה, נולדו עופר, יובל ואיתי, שהביאו לה ולצבי 5 נכדים. הקשר המשפחתי היה תמיד חם ומיכל עזרה בגידול הנכדים. מיכל ניהלה את החיים בבית ושמרה על קשרי המשפחה הרחבה ועל הקשרים החברתיים.

מיכל אהבה את החיים בקיבוץ, בחברה בעלת ערכים, שנתנה לה הרגשת ביטחון.

בשנים האחרונות הרגישה שהיא נחלשת והולכת ובשנתיים האחרונות סבלה מכאבים שלא נתנו לה מנוחה. חייתה את חייה בשלמות. תמה תקופה של אהבה, הערכה, פרגון וכבוד.

יהא זכרה ברוך.