תמר ציזלינג-לוי
דרך חיים ארוכה, חובקת יבשות,
הייתה לתמר, בת מאיר ציזלינג ונחמה לבית שיפמן, ולאורכה הייתה עין-חרוד תחנת דרך,
חוזרת ונשזרת.
מאיר, האח השני במשפחת צבי
ואסתר ציזלינג ברח מביתו ארצה בשנת 1911, ובעקבותיו החליטה אסתר האם, שבאה לבקרו להעלות
את כל המשפחה. מאיר, הוגלה מהארץ בעת מלחמת התורכים ברוסיה והגיע לארצות הברית.
היה לקצין בצבא ארצות הברית בעת מלחמת העולם הראשונה וקיבל אזרחות אמריקאית. מאוחר
יותר חזר ארצה, עבד בכבישים והגיע לעין-חרוד.
נחמה האם, בת למשפחה אמידה מאד
מברדיצ'ב, עברה בעקבות מפעלי אביה לקניגסברג שבגרמניה.
למדה בבית ספר לאמנויות,
וכחניכת ה"בלאו-וייס" החליטה ב-1927 לעלות ארצה, וגם היא הגיעה
לעין-חרוד.
מאיר, התבקש לסייע לעולים
בהוראת העברית ונחמה הייתה לתלמידתו, ולאשתו. הזוג הטרי גר כ"פרימוס"
אצל משפחת מרים קלנר-גבעול. אך נחמה, "הבורגנית" לא התקבלה כחברה
בעין-חרוד והמשפחה הצעירה עברה לחיפה, שם נולדה הבת תמר בערב ראש השנה תרצ"ו –
1935.
ב-1939 ביקשו את מאיר, בעל
האזרחות האמריקאית, לצאת לשליחות גיוס כספים להגנה. שם "תפסה" אותו מלחמת העולם השנייה ונאסר עליו לחזור
ארצה. ניסיונותיו להביא את המשפחה לארצות הברית נתקלו בקשיים נחמה יצאה לבדה לארצות
הברית ואילו תמר הקטנה, נשארה אצלה הדודים סימה ויצחק ציזלינג, כשברשותה כבר דרכון
אמריקאי, אך מחלת דיזנטריה עיכבה את הפלגתה. תושייתו של יצחק והחלטתו להעלותה
להפלגה למרות שלא החלימה עדיין, על האונייה השנייה מהארץ שהפליגה לעבר ארצות הברית,
הצילה אותה. האונייה הבאה – טובעה בים. בעיתונות בארה"ב היו פרסומים וכותרות
על עלייתה ברוח "ילדת פליטים מגיעה לבדה לאמריקה". תמר הגיעה אל משפחתה
בבוסטון, שם חייתה בקרב הקהילה הקתולית, וכיהודיה יחידה בכיתתה, ספגה עלבונות
ומכות מהילדים. את התיכון סיימה כבר בגיל 16 והמשיכה בלימודי כימיה בקולג'.
בספטמבר 1953 חזרה לחופי הארץ,
לתל-אביב, בסירה שאליה הורדו הנוסעים פגשה "איש חשוב" – את הדוד אהרון
ציזלינג. חצי שנה שהתה בבית הדודה יהודית, האחות הצעירה במשפחת ציזלינג, ועבדה במשרד.
את יהודה דוד אביה של יעל ביתה
הבכורה, הכירה על האוניה, בה שרת כקצין
באונייה.
הזוג התחתן וחי בחיפה שם נולדה
יעל ב-1958. ב- 1963 התפרקה החבילה.
כשחלה מאיר ב-1967 בארצות
הברית, נסעו תמר ויעל הקטנה לעזור להורים.
השיבה ארצה ביולי 1973 נעשתה
ביוזמתה של יעל, שחסרה לה קרבת משפחה גדולה ויציבות, אחרי שנים של נדודים והפלגות
באוניות צים וביקורים לאורך השנים בעין-חרוד.
שולה ו
הקליטה האמיתית נעשתה ע"י
שולה וצבי. שולה לימדה את תמר לרקום את המספר על בגדיה תוך שהיא מכניסה אותה בסוד
"הקודים" הקטנים של החברה העין-חרודית. תמר הרגישה שעין-חרוד קיבלה אותה
בצורה מאד יפה.
מלחמת יום כיפור פרצה כמה
חודשים אחרי בואן של תמר ויעל לארץ. תמר הוצבה במזכירות הטכנית לקבל את ההודעות מן
החזית ולהעבירן לחברים, גם תפקידה כנהגת בית
קיצר את דרך ההכרות עם החברים. האבל הקשה על הנופלים חיבר אותה להוויה והגביר בה
את תחושת הבית.
המפגש עם חנוך, התרחש באחד
הערבים במועדון, עם שחרורו מהמלחמה בעקבות נפילת זאביק בעלה של דליה אחותו. על
הדשאים ליד דירותיהם, במחיצת אורי ורוחה התחזקה ההכרות.
נחמה, האם שהגיעה לביקור עודדה
את הקשר והציעה שיינשאו בעודה בארץ, וכך היה.
תמיר נולד בינואר 1975 – ילד
שהביא רק הנאה.
בעבודה בפלדות, גילה מהנדס
הייעול מחיפה את המקצוע שרכשה בארה"ב "כימיה של מתכות" עם התמחות
בחוזק בטיסות חלל. הוא נעזר בידע שלה והדליף על כך למנהל פלדות אז, דניאל שהציע לה
לימודים בטכניון. העיתוי לא התאים – תמר חיכתה ללידת תמיר, וכששבה מחופשת הלידה,
לא חזרה לפלדות אלא להנהלת חשבונות. אחרי שבע שנים, קיבלה על עצמה את תפקיד ריכוז
המתנדבים, שהוביל אותה למילוי תפקיד סדרנית עבודה.
לעבודה בדאר, הגיעה לבקשתה של
שיינדלה לוז שחיפשה מחליף, ובחרה בה כי האמינה שידיעת השפות תסייע בניהול המקום.
אחרי שמונה שנים, קרובה לגיל הפנסיה, החליטה לעסוק באופן מקצועי בתחום בו עסקה
לאורך השנים בצורה חובבנית – התרגום. שולה ציזלינג נתנה את השם
"תמירגומים" סוג של משחק מילים. בעבודת התרגום,
עשתה תמר חייל, סטודנטים מורים ואחרים, נעזרו בה בתרגום עבודותיהם. תמר
שמחה בעבודה, חשה כי היא מפרנסת את עצמה, ובעיקר כי יש טעם ומשמעות ליום יום, ויש
בשביל מה לקום בבוקר. נושא הפרישה מעבודה העסיק אותה, וראתה בהמשך העבודה מרכיב
חיוני לשמירה על איכות החיים בגיל המבוגר, ואכן, ממלאכת התרגום – לא חדלה.
הקן המשפחתי הקטן, בבית המטופח
מאד, וחצרו הירוקה התמלא באושר ושמחה עם שיבתה של יעל לארץ, אחרי פרק לא קצר
בארצות הברית,
נישואיו של תמיר להילי ושלושת
ילדיהם – נכדיה ענבר, סהי וגאיה, שהאירו אותו בקולותיהם ומילאו אותו חיים וחום.
הנחלה והשלווה שררו בביתם של
חנוך ותמר עד אחרון ימיה.
ימתקו לך רגבי אדמת עין-חרוד.