יוסף בשור

כילד זכר יוסף שהיה קל לעבור את הגבול מצרפת לבלגיה. הם נהגו לערוך קניות בבלגיה לעתים קרובות. האזור שגדל בו היה אזור מישורי עשיר במכרות פחם ותעשיית פלדה.

הוריו, כרוב יהודי צפון צרפת, עסקו במסחר זעיר. היו עוברים בין הכפרים והעיירות ומוכרים סחורה. יוסף נילווה אליהם מדי פעם וכך למד להכיר את הסביבה הקרובה שבה גרו.

במאי 1940 פלשו הגרמנים לבלגיה ורוב תושבי וולנסיין ברחו. יוסף ומשפחתו הגיעו לחבל ברטאניה ליד האוקיינוס האטלנטי. כשהגרמנים הגיעו גם לשם חזרה המשפחה לוולנסיין. בצל הכיבוש הוכרחו לשאת את הטלאי הצהוב עד ששוב נאלצו לברוח בעקבות ביקור של הגסטפו בביתם.

המשפחה הגיעה לפריז במטרה למצוא מבריח שיעזור להם לחצות את הגבול לספרד. הם לא הצליחו בכך והסתפקו בהברחת הגבול מצרפת הכבושה לצרפת החופשית. כך הגיעו ללימוז', שם גרה בתם, ברט. יוסף  נשאר אצלה והמשפחה התמקמה בכפר קטן סמוך לעיר. יוסף נכנס לבי"ס מקצועי ולמד חשמל ורדיו במשך שנה וחצי. 

בביה"ס הכיר יוסף נער שהיה ציוני והפך גם את יוסף לציוני. מספר פעמים יוסף ומשפחתו ניצלו בנס מידי הגרמנים אחרי שהשתלטו על כל צרפת. ב-6.6.1944 פלשו בנות הברית לחופי נורמנדי ותוך כמה חודשים שיחררו את כל צרפת. אחרי השחרור הצטרף יוסף לתנועת הנוער הציוני שהוקמה בלימוז'. בתנועה למדו עברית, שירים עבריים, ריקודי הורה וטיילו בסביבה.

ב-1945 חזר יוסף עם משפחתו לוולנסיין, שם הקים סניף של התנועה. לאחר מספר חודשים, למורת רוחם של הוריו, יצא לחוות הכשרה במרכז צרפת, שם עבדו בשדה, המשיכו ללמוד עברית ותולדות הציונות. באמצע מרץ עלתה הקבוצה על ספינה קטנה עם כ-700 מעפילים בדרך לארץ ישראל. בהפלגה נפגש עם חברים מהתנועה בלימוז'. 2 הקבוצות יועדו לשדות ים.

כשירדו לחוף נתפסו ע"י הבריטים והובלו למחנה עתלית. אחרי כשבוע קיבלו סרטיפיקטים. משאית משדות ים באה לקחתם לקיבוץ, שם עבד יוסף תחילה בהעמסת זיפזיף על גמלים אך רוב שנותיו בשדות ים עבד במטעי הבננות.

ב-1950 נשלח לסמינר הרעיוני באפעל ואחריו יצא לשליחות בצרפת כאחראי על חוות הכשרה בדרום צרפת, שם הכיר את אילה, שהייתה בשליחות.

ב-1953 חזרו לארץ. יוסף הצטרף לעין חרוד שבה הוא ואילה הקימו את ביתם. יוסף עבד במשתלה ובגן הירק ואח"כ בכרם. ב-1958 נשלח ללמוד בסמינר עליית הנוער בירושלים במשך שנה וחצי. כשחזר למשק הקים את האולפן לעברית והיה למנהל ולמורה של הכיתה המתקדמת.

לאחר 5 שנים הציעו ליוסף לעבוד בהנהלת החשבונות, שם עבד כ-15 שנים, גם כמרכז. בהמשך מילא תפקיד במרכז הקיבוץ המאוחד ובתק"ם. כשחזר עבד במפעל דיקם והתמיד בעבודתו שם עד 2006.

יוסף התבלט כאינטלקטואל אוטודידקט, שעולמו הרוחני העשיר לא ידע שובע. התעניין וקרא ספרי פילוסופיה, היסטוריה, ספרות צרפתית ועברית, מוזיקה וקולנוע ברמה איכותית גבוהה. היה ער ומגיב לכל ההתרחשויות בקיבוץ, בארץ ובעולם, רגיש מאוד לסבל הזולת, מעורב בחיי החברה, אכפתי ושוחר צדק. נבחר לוועדות רבות והשתתף מעל דפי היומן בדיונים ובבעיות שהעסיקו את חברתנו.

אהב מאוד את משפחתו ושמח עם ארבעת ילדיו ו-12 נכדיו. נהג לומר שזה הרכוש שלו ובו היה גאה.

בשנותיו האחרונות חל תהליך של שקיעה מתמשכת. התקשורת עמו הלכה והצטמצמה. ימים ארוכים היה מאזין למוזיקה קלאסית ומתנתק מכל הקורה בסביבתו.

תמו 85 שנות חיים.