נתן אוסטרובסקי
נתן
נולד ב-26.6.1935 כ"ה בסיוון תרצ"ה, להוריו שושנה פינקלשטיין וגרשון
אוסטרובסקי, בבית שהייתה בו גישה של שוויון מוחלט לנשים והערכה הדדית בין ההורים.
הנשים של הדור ההוא נאבקו על זכותן לשוויון, שמרו על שם המשפחה שלהן, היו פעילות
בחיי החברה, ומנקודת המבט של נתן הנער, שראה את אימו נושאת בתפקידים ומשימות
ציבוריות, חש שאפשרו אז לנשים למלא תפקידים מרכזיים בכל תחום.
גרשון
נשא בתפקידים שונים ומגוונים בעין חרוד ובארץ. הבית היה פתוח למבקרים רבים, דמויות
מרכזיות בישראל של אז. נתן ספג את הדי התקופה ואת ערכי החברה, את תשומת הלב לפרט
ואת העובדה ש"הגשמה אישית" פירושה להיות חבר קיבוץ תוך וויתור על רצונות
אישיים למען החיים בקיבוץ, בו למד להאמין בכל ליבו, ופיתח חוש צדק ואהבת בריות
מיוחדת במינה.
כבן
יחיד להוריו, חיפש את שורשיו. דוגמא לכך היו קשריו האמיצים עם ראובן פינקלשטיין
שבקנדה. הוא טיפח קשרים אלה, ועוד לפני שבוע תכנן נסיעה לביקור אצל ראובן וג'ני.
כבר
מילדות צמח לגובה, ורום קומתו שרת אותו כשחקן בקבוצת הכדורסל בעין חרוד. השמועה
אומרת כי קיבל פעם הצעת רכש מקבוצה בליגה הלאומית. ועוד אמרו עליו כי למרות הצטיינותו
במשחק, התקשה לעמוד בכישלון יריביו. יותר מהניצחון עצמו חשובים היו בעיניו הרוח
הספורטיבית והמשחק הקבוצתי. את אהבתו לספורט וכדורסל העביר לילדיו גלעד ויובל,
ובשבוע שעבר הספיק לצפות בנכדו נטע מככב במדי הפועל כפר תבור. היו צופים יחד
במשחקי כדורסל ומשוחחים ארוכות על מהלכי המשחק.
שנת
שרות עשה נתן במקווה ישראל והדריך גרעין שיועד והגיע ליראון.
כשהגיע
מועד גיוסו, נלחם על שרותו הצבאי בצנחנים וסיפר שלוועדות הרפואיות הצבאיות מגיעים
כאלו שרוצים להשתחרר מצה"ל ואילו עליו היה להילחם כדי להעלות את הפרופיל הקרבי
שלו. עם יחידתו בצנחנים, נטל נתן חלק בקרבות הקשים של כיבוש ירושלים במלחמת ששת
הימים, וזכר יותר מהקרב עצמו את המפגשים האקראיים עם בני עין חרוד ועם אנשים שפגש בלב המלחמה.
במלחמת
יום הכיפורים לחם בסיני, והיה מהראשונים לחצות את התעלה.
נתן,
שוחר החברות והאדם, הפך את יחידתו הצבאית במילואים למשפחה קרובה עם קשרים
אינטנסיביים – ידידי אמת.
מערכות
קשרים כאלו אפיינו כל חבורה עימה נקשר, ובמיוחד בני כיתתו שבנוסף לארגון המפגשים
השנתיים, קיבל על עצמו גם את תפקיד המלווה והתומך במי שנזקק לכך. שנים ארוכות
ליווה את ראוב'לה סבירסקי, התמיד וביקר אצלו פעמים אחדות בשנה, בקרית ענבים.
כזה
היה נתן. אהבת הזולת, ורוח החסד לכל אדם – אפיינו אותו. באמות מידה אלו אמד את
הקיבוץ ואת יחסו לחבריו, כך תפקד בועדות בהן השתתף ובעיקר בוועדת חברה ובוועדות
חברים. הפרט, צרכיו ורצונותיו, הדריכו אותו בקבלת החלטות. הוא דבק בעקרונות שהצדק
הוא מצפונן ולא החוק היבש. לא אחת התריע על עוולות חברתיות, על מעשים בלתי צודקים
ועל אכזבתו וכאבו מהתהליכים העוברים על עין חרוד. הוא עצמו המשיך לחיות באמונתו
ולהתנהג לפי ערכיו.
נתן
עבד שנים רבות ברפת ולמעלה מ-40 שנה במטעים. הוא גויס לענף על ידי נחום ניצן ומאוחר
יותר היה למנהלו – גידל תמרים, זיתים ופקנים והקפיד שמיבול הארץ זבת החלב והדבש
שלו, ייהנו בראש ובראשונה אנשי עין חרוד. אל משרדו הזעיר במחסן ענף המטעים, אסף
חברים שעזר להם להשתלב בעבודה וניהל "מיני פרלמנט" של ארוחת בוקר.
בתחילה בחדר האוכל ואחר כך במטעים. דנו שם בענייני דיומא מרחבי העולם ומהבית.
נתן
היה אוטודידקט, למד לאורך השנים בעצמו. בקורסים השונים באוניברסיטה הפתוחה השלים
תאר ראשון. עולמו הרוחני היה עשיר ומגוון. על בסיס הידע שרכש, הקריאה הרבה בספרים ובשילוב
עקרונות חייו המוצקים, ניהל שיחות שהיו תמיד מעניינות ומקוריות.
נתן
נישא לעירית ונולדו ילדיהם: מיכל, גלעד ויובל. עירית נפטרה ב-1976. יובל היה פעוט
ונתן קיבל על עצמו את מלוא עול ההורות.
את
נירה זכאי מחולדה, הכיר נתן בשרותם הצבאי. הקשר חודש כשהתאלמנו שניהם.
שבע
שנים נשמר הקשר בנסיעות בין "שתי המולדות" – חולדה ועין חרוד. הן הסתיימו
כשנירה וחני בת הזקונים הגיעו לעין חרוד, לפני כשלושים שנים.
הבית
היה לבית שוקק חיים ואוהב עבור ילדיו של נתן וילדיה של נירה. הם מצאו בו חום,
אהבה, פתיחות וקבלה וכמו שאמרה חני: "נתן היה האבא היחיד שהיה לי". כשבגרו
חבק הבית גם את בני זוגם ואת דור הנכדים - 18 במספר.
המסירות
של נתן, טוב הלב שהכרנו כולנו, היו בו בשפע שמעולם לא אזל. הוא העניק מהם בלי גבול
לילדים, לנכדים ולנירה.
נירה
שהשלימה אותו ופסעה לצדו, השפיעה עליו, בנתה אתו יחד בית נפלא ופתחה לפניו את
העולם - עמה יצא לראשונה מגבולות הארץ ונשבה בקסם המסעות.
עין
חרוד בלי נתן איננה אותה עין חרוד.
נתן,
המילים עוד לא נמצאות, אך תחושת החסר כבר מחלחלת.
נוח
בשלוה באדמת עין חרוד, בביתך שכה אהבת.
