יעקב שבת

יעקב נולד ב-3.3.1932 לאליהו ולהנריאטה שאואט בעיר בז'ה אשר בתוניסיה. המשפחה היתה מסורתית. נולדו להם 7 ילדים אך בגלל התנאים הקשים נשארו שלושה: יעקב, שלום ויהודית.

יעקב למד בבית ספר צרפתי. בכיתה ח' נאלץ לעזוב את לימודיו כדי לעזור בפרנסת המשפחה. משפחתו היתה עניה וללא אמצעים. גרו בבית קטן. את האוכל בישלו על פחמים או על פרימוס. חשמל לא היה. את הבית האירו במנורת נפט אחת שאותה העבירו ממקום למקום.

ב-1942, כשיעקב היה בן 10, התקרבה אליהם חזית המלחמה. הגרמנים הפגיזו את העיר. התושבים ברחו ברגל לכפרים הערביים הסמוכים. לאחר שבועיים, כשחזרו לעיר, מצאו בית פרוץ שהכל נגנב ממנו ע"י ערביי הסביבה.

המשפחה שיקמה את הבית, אך הגרמנים הגיעו לפאתי העיר. הפעם נאלצו היהודים להתפנות לאלג'יר כפליטים למשך חצי שנה. באותה שנה ירדו כמויות עצומות של גשמים והטנקים הגרמניים שקעו. העיר ניצלה מהכיבוש, הגרמנים הובסו והיהודים חזרו שוב לעיר ההרוסה, שהתמלאה בכוחות של בנות הברית.

בשלהי 1949, בגיל 17, יצא יעקב יחידי בדרכו לארץ. עם דרכון מזויף עלה על אנייה למרסיי ומשם – לחיפה. אחד הימאים באנייה ממרסיי היה יובל ציזלינג מעין חרוד. על האנייה התבקש יעקב לעבוד במטבח.

בארץ נשלח יעקב ישר למעברה. יום אחד הגיעה משלחת מעין חרוד והציעה למספר צעירים להצטרף לקיבוץ עין חרוד. בעין חרוד החליף יעקב את שמו משואוט לשבת. את עדה אשתו הכיר כשעבר במאפיה.

משפחתו של יעקב עלתה לארץ ב-1951. יעקב הביא את הוריו, אחיו ואחותו לעין חרוד.

בצבא היה יעקב ממקימי היאחזות הנחל הראשונה – נחל עוז. במלחמת ששת הימים שירת בגדה כנהג המפקדה, תפקיד שאותו מילא גם במלחמת יום הכיפורים.

יעקב השתלב בחיי עין חרוד והוסיף לקיבוץ מסגנונו ואישיותו. עבד עם שלמה ברין במחסן האספקה, היה נהג הבית והפך את התפקיד למוסד חשוב וחיוני, עבד כנהג בתק"מ, ולבסוף חזר לעזור במינימרקט.

בחגים, בחתונות ובאירועים שונים שימש יעקב כברמן ביחד עם שלמה ברין ומשה בן צבי.

עם עדה בנה משפחה חמה ויפה, שלוש בנותיו: שולה, צפרה ויעל העניקו להם 11 נכדים ונין.

בזכות קשרי המשפחה הוא היה לחוליית קשר בין חברי עין חרוד ולא רק בזכות קשרי הדם, אלא בעיקר בזכות החינוך הערכי והשלם שהעניק לבנות ויכולתו למצוא לו קשר בין הלבבות.

יהא זכרו ברוך.