גדעון ועדי

אתחיל את הסיפור שלי עם משפחתי:
הורי–ישראל ודובה, עלו לארץ בשנת 1923. היו קשורים לגדוד העבודה והיו מיועדים לבוא לעין-חרוד. בעין-חרוד באותה תקופה הייתה אווירה שאין אפשרות לקלוט עוד, למרות שאבי היה חבר טוב של יצחק לוז ומאד רצה להיות בעין חרוד. פלוגת העבודה החליטה לאן לשלוח את החברים. אבא נשלח לגבעת השלושה ושם הכיר את אמי. אני נולדתי בגבעת השלושה ב-1927.
בשלב מסוים נשלחנו לאיילת השחר שהייתה זקוקה לחברים –באותה תקופה הייתה משמעת ושליטה מרכזית על כל חברי גדודה העבודה, היו מעבירים חברים לחיזוק משקים ממקום למקום.
הייתי בן שנתיים וחצי כשעברנו לאיילת השחר. אימא חלתה בקדחת בצורה קשה ונאלצה לעזוב את המקום. היא נסעה להוריה בליטא יחד אתי, ואני אז פחות מגיל ארבע. נשארנו בליטא כשבעה חודשים. כשחזרנו ארצה עברנו לגור בתל אביב, גרנו קרוב לרחוב בוגרשוב (אז צפון ת"א).
אבא התחיל לעבוד בבניין כטפסן ועבד קשה מאד. גם אימא נאלצה לעבוד ועבדה כעוזרת לגננת. אותי הכניסו למעון ילדים. לא פעם הייתי בורח ממעון הילדים לגן בו עבדה אמי. נולדה לי אחות–אביבה, צעירה ממני בחמש שנים–כך שהיינו משפחה קטנה.
התחלתי ללמוד בבית חינוך לילדי עובדים, ליד גן מאיר של היום, שהיה מאד ערכי בדרך הלמידה והחינוך שלו.
עם פרוץ מאורעות 1936עברנו לשכונת בורוכוב ואני אז תלמיד בכיתה ג'. בשנת 1940 בנו הורי את ביתם בקצה השכונה (גבעת קוזלובסקי) כיום על יד ארכיון צה"ל.
למקום מגורים זה מתקשר סיפור חשוב בחיי (שקשור בתולדות היישוב): אבי היה פעיל ב"הגנה" ובחצר המגרש התגלתה מערה גדולה, שהחליטו להרחיבה ולהפוך אותה ל"סליק" מרכזי בגוש דן. אבא ועוד שני חברים פעילי ההגנה העמיקו בחפירה ידנית (מכוש וסלים) את המערה לגודל של שני חדרים, יצקו קירות ועמודי תמיכה ופתחו פתח עליון שמעליו נבנה לול תרנגולות לצורך הסוואה.
ה"סליק" הזה שימש מחסן נשק לכל גוש דן ושירת גם את הצפון והדרום. מדי פעם ביקרו בביתנו ראשי ההגנה (סנה-גלילי). עבורי זו הייתה התרגשות גדולה; במשך הזמן הוכנסתי בסוד לצרכי עזרה כגון: ספירת כדורי רובים, אריזה וכד'. ועם סוד גדול כזה צריך ילד בן 13 להסתובב בין חבריו ופיו נעול וגאוותו גדולה מאד.
המשך בקובץ המצורף