שמואל בוגנר
ארווין-שמואל בוגנר, או כפי שקראנו לו בוגנר, נולד ב-14 במאי 1937
בעיר מיקלוש בסלובקיה, בן יחיד להוריו ויליאם ורוזה-שושנה. אביו היה קבלן צבע,
שבחורף עבד בהרים בציד דובים ושועלים לתעשיית פרוות. אמו הייתה עקרת בית והבית היה
עשיר מאד. עד שנת 1941 היו לו חיים מאושרים. סבו, מצד
אביו שהיה איש אדוק ורב בהכשרתו, התפרנס
ממאפיה ושמואל הילד הרבה לבלות בה, "זה היה למעשה גן הילדים שלי". 1941 .יום אחד קיבל האב צו גיוס לעבודה. בוגנר בן השלוש וחצי זכר כי ליווהו
לרציף הרכבת, שם הולבשו המגויסים מדים פולניים ורכושם נלקח. לימים נודע לו כי כולם
הובלו לגבול הפולני ונורו מיד. אמו,
נעזרה בחברים גויים שהסתירו אותם בימי המלחמה. מעט מאותה תקופה זכר בוגנר: את הנדודים ממסתור למסתור, את הרעב וחיפוש המזון ביער, עד שפגשו את
הצבא הרוסי ורופא יהודי שפרש עליהם את חסותו. עוד זכר איך חצו גשר עליו עמדו
קצינים גרמנים. מראהו הארי, מדי הנוער הנאצי שהלבישה אותו
אימו בתושייתה וידיעת השפה הגרמנית, אפשרו
להם לחצותו. אמו שיחדה את השומרים משני צידי הגשר במזון וכך הצליחו להגיע אל האיש,
שסיכן את חייו ולקח אותם למסתור הבא. הבריחה שלהם נמשכה עד 1945. כשהסתיימה המלחמה היה בוגנר בן שבע וחצי. הוא חזר עם אימו לכפר הולדתה
קשמרוק, אליה חזרו ניצולים מבני המשפחה: אדלה, סבתו
מצד אביו, דודתו ודודו, ששימש ספר של הגרמנים בטריזיינשטט, ושרד גם מאושוויץ.
כשאימו חלתה הועבר שמואל הקטן לדודתו, ומשם
לג'וינט. כשהחלימה היא קיבלה סרטיפיקט לעליה לארץ ובוגנר הועבר עם קבוצה גדולה של
ילדים ממעון הג'וינט לפראג, ומשם הוטסו במטוס צבאי לטירה "לינפילד האוס" שבאנגליה. את פניהם קיבלה אשה מקסימה, עובדת סוציאלית ילידת גרמניה –
אליס גולדברג, שטיפלה בהם במסירות ובאהבה. "החינוך היה מאד מפנק, כל מה
שרצינו קיבלנו. השנים שהייתי באנגליה, בהן למדתי לראשונה
בבית-ספר, זכורות לי כשנים מאושרות. למדתי
לדבר אנגלית ושכחתי את שפת האם שלי לגמרי, עד היום. הכול הודחק ונמחק". בהיותו באנגליה נודע לבוגנר שאימו חיה. היא הגיעה לארץ ב-1946 ,חיה
ברמת-גן ונישאה מחדש. לימים, כשנפגש אתה בארץ, לא הכיר אותה בוגנר ולא יכול היה
לתקשר איתה בהיעדר שפה ביניהם. ביולי
1949 נשלח לארץ, דרך מחנה מעבר במרסיי והפלגה באונייה "נגבה". ילד אנגלי, בחליפת 3 חלקים, עניבה, נעליים שחורות מבריקות וקסקט נשלח
עם הקבוצה למעברה בקרית-גת. לקח זמן עד שאיתרו את בני משפחתו, אך האם לא קיבלה
אותו ושלחה אותו לרמת-הדסה, שם למד עברית. משם עבר לגבעת חיים מאוחד, המטפלת היתה
מרים בן-אהרון. במאי 1951 הגיע בוגנר לעין חרוד לחברת נוער
ט' – קבוצה גדולה של ילדים מארצות רבות. בוגנר
נקלט בעבודה בדיר. ב-1956 התגייס לצבא. עם שחרורו שובץ לפרדס וגויס לשנת שרות
ביראון. בשובו עבד במדגה. בהיותו חיל קרבי השתתף בוגנר במלחמת ששת-הימים, ביום
הכיפורים ובמלחמת לבנון. בשנת 1966 נשא את יהודית לאשה. בוגנר
נקלט בנוי שצוותו הפך למשפחה לו והתמיד בעבודתו בענף במסירות לאורך 45 שנים. ימתקו לך בוגנר רגבי עין-חרוד ואדמתה, אותה טיפחת לאורך שנים – הצמחת בה דשא ירוק, עצים לצל ופרחים.
