אסף בר-ברנד

בשלהי חודש אלול,  ב-15 בספטמבר 1963,  נולד בחפציבה  להגר ולאפרים ברנד בן בכור –  אסף  – תינוק יפה ונבון ששימח את הוריו וקרוביו.

מקץ מספר חודשים באה המשפחה הצעירה  לחיות בעין-חרוד, ואסף נכנס לבית הפעוטות והיה לבן טיפוחיה של מיתה. ילד מחונן מרגע הולדתו שהפתיע את מיתה המטפלת בידע שצבר מסיפורי הוריו והתבוננות בספרי ילדים. הפעוט בן  השנתיים סיפר לה על הטפירים שראה בתמונות, והיא לא הבינה והאמינה למשמע אוזניה. כבר אז התבלטו תכונותיו המובהקות שהיו לסימני ההיכר שלו – זיכרון פנומנאלי, סקרנות וידע בתחומים רחבים ואבחנה מדויקת.

בגן חדש, תחת שרביטה של שושנה טלסניק, השתלב היטב. קצת ביישן  אך מעורב בחברה, בעל עניין וכמובן ידע. פעם, מסיבה שאינה זכורה, סגרו את הגן. אמא של הגר גויסה לשמור על הילד, והוא לימד אותה בסבלנות כל מה שלימדו אותו בגן ומה שלמד וקלט מהסביבה.

שנות בית-ספר היסודי, בבית ספר המקומי, חלפו על מי מנוחות, כשמדי שנה התחלפו המחנכות – אביבה מרומי, עירית מנדלסון ובכתות ה-ו – רותי סלע.

במלחמת יום הכיפורים, דיווחה הגר לאפרים שהיה מגויס תקופה ארוכה "בערב הייתה אסיפת הורים של הכיתה של אסף ועושה רושם שהם לומדים טוב, ביחסים טובים עם המורה .. גם מאסף אני מרגישה כי טוב לו ומעניין וזה חשוב".

גם כשעבר לחטיבת הביניים ב"עמק-חרוד" הכירו אותו חבריו לספסל הלימודים –  בידע ובענייניות שבה הפגין אותו. כשכתב המורה על הלוח תרגיל הוא היה ניגש ללוח, פותר את התרגיל ומתיישב בשקט במקומו, או עונה בתמציתיות כשנשאל, בלי להרחיב, בלי להתפאר בידיעותיו.

ב-1980 יצאה המשפחה בשליחות משרד החוץ לדומיניקנה, ומאז הפך שמה מברנד לבר, כדרישות המדינה אז.  היה זה על סף שנת סיום לימודיו בתיכון והוא נבחן חלקית לתעודת בגרות ישראלית בשגרירות בדומיניקנה. בסוף השנה אחרי טיולים משפחתיים ברחבי האי וטיול ממושך בארצות הברית חזרו אסף וניצן לעין-חרוד.  ואסף יצא לשנת שרות באלמוג.

את תעודת הבגרות לא השלים מעולם. הוא היה אוטודידקט מעמיק, אשר ידע לקרוא, לחקור וללמוד מה שהיה דרוש לו, ובנושאים שהתעניין בהם גיאוגרפיה, היסטוריה, כלכלה ועוד.

המשק דאג מבעוד זמן לדחות את גיוסו לצה"ל בגלל השליחות, אך הוא הקדים לבוא ויצא לשנה שלישית מוקדמת בקיבוץ אלמוג.

אסף התגייס  להנדסה קרבית. אך אחרי הטירונות עבר לשרת ביחידת המודיעין של פיקוד מרכז והיה אחראי לגזרת בקעת הירדן. לקראת סיום השרות יצא לקורס סיירי אויר של חיל המודיעין ולאורך שנים עשה מילואים בתפקיד זה.

בשובו למשק אחרי הצבא עבד בשלחין. אחרי שנתיים יצא לשנת חופש באיים הבריטיים והפך למומחה לאזור זה.

אל ענף הרפת הצטרף ב-1988, כמפעיל עגלת המזון בצוות של שניים –  שופליסט ומאביס. כשהשתדרגה טכנולוגיית ההזנה כשעברו לעגלה מערבלת, הפך אסף לאחראי עליה, על הזמנת המזון והפיקוח על המלאי, ובכך הקל על זיו לבצע את שאר המטלות שלו כמרכז הענף, בראש שקט, תוך ידיעה שהכל מאורגן, מסודר ותחת פיקוח נבון ויעיל. 

אסף, חרף היותו מאד אינדיוידואליסט ושתקן היה מוערך בחברה ודעתו חשובה ונדרשת. הוא היה חבר בוועדה הכלכלית   טרם המצאת המושג – הנהלת אחזקות. חבר בועדת צעירים וחבר בוועד ההנהלה אליה נבחר ברוב גדול, ובה התבטא התווכח והשפיע, בעיקר בנושאים חברתיים.

וכמובן, מעמדו בענף בו התמיד למעלה משלושים  שנים, היה חיוני וללא תחליף. את רזי המקצוע למד בעצמו מהעמקה בספרות המקצועית בנושא.

שלושים שנים, ללא ימי מחלה, ללא חופשות, בדייקנות קיצונית ומשמעת עילאית דאג אסף לתזונת הפרות.  וכשלא הגיע אמש לעבודה – נדלקו מיד כל נורות האזהרה, אשר הפכו לרוע המזל, לוודאות מרה.

המבט הרציני, המרוכז במשהו שמעבר, השקט הפנימי והכוח שהיו בו תבונה ודעתנות ומיקוד בעיקר, הם יהיו תמצית הדמות של אסף שתלווה אותנו הנשארים, עם עצב עמוק על כי הקדים לעוזבנו.