דוד מימון

דוד נולד בתל אביב ב-1922, בן בכור לשרה וליעקב וסרמן, כשנה לאחר עלייתם לארץ, אח בכור לאביבה ולגאולה. בילדותו החליט לעַברֵת את שם משפחתו "וסרמן" ובחר בשם "מימון", בהתייחסות למילה הגרמנית וַסֶר, שפירושה מים, ולרמב"ם. 

את ימי ילדותו ונעוריו העביר על חוף הים ושם התפתח הקשר לים שליווה אותו כל ימי חייו. 

ב-1941, בגיל 19, הצטרף דוד לקיבוץ שדות ים. עבד בנמל חיפה בבניית שובר הגלים, ובהמשך הצטרף לצוות הדייגים של הקיבוץ. 

ב-1946 הצטרף דוד לפלי"ם. הוא התקבל לעבודה על ספינת משא קטנה, כדי ללמוד את תורת השיט בים הפתוח. במקביל לימד את עצמו ניווט. במסגרת הכשרתו הצבאית, נשלח לקורס מ"כים, ואחריו לאירופה. במהלך 1947 פיקד דוד על שלוש אניות מעפילים: 

האנייה "שבתאי לוז'ינסקי" שעל סיפונה 660 מעפילים – האנייה הגיעה אל חוף ניצנים ולמרות שהתגלתה על ידי הבריטים בטרם ירדו כל המעפילים, הצליחו המעפילים לעלות לחוף ולהיטמע בין התושבים. חיים חפר הקדיש את השיר "שושנה שושנה" לספינה, ששמה הקודם היה "סוזנה". 

האנייה "שיבת ציון" שהביאה 333 מעפילים – בהם ילדים רבים מחופי אלג'יר. כשהתגלו על ידי הבריטים הוחלט לא להתנגד וכולם נלקחו לקפריסין, שם עזר דוד בחפירת מנהרה לבריחה מהמחנה. האנייה "האומות המאוחדות", שעל סיפונה 332 מעפילים – כשהתקרבה לחופי הארץ הורו לה להגיע לחוף תל אביב מכיוון מצרים – דבר שהיה מאריך את מסעה בכ-310 קילומטר. דוד החליט שלא לקיים את ההוראה החדשה אלא להמשיך לחוף נהריה, משום שלא רצה להחמיץ את ההזדמנות להנחית את המעפילים בחוף ב-1 בינואר, ראש השנה הלועזית, מועד שבו היה סיכוי שהבריטים בחוף יהיו פחות ערניים. דוד העלה את האנייה על שרטון בקרבת החוף, ותושבי נהרייה העבירו את העולים אל החוף בסירות. בכך היה למפקד האנייה היחיד בפלי"ם שפרץ את המצור הבריטי פעמיים. 

ערב מלחמת העצמאות הוקם בהגנה "השירות הימי", ודוד מונה לקצין תחבורה ימית. משימתו הראשונה הייתה יצירת קשר והעברת אספקה, מזון ונשק לנהרייה הנצורה. דוד היה אחראי על גיוס ספינות דיג להעברת כוחות צבא אל העיר, כדי להפתיע ולכבוש את עכו מצפון. 

לאחר הקמת המדינה ופירוק הפלמ"ח הצטרף דוד לחיל הים. בין תפקידיו בחיל פיקד על אנייה "אח"י הגנה". בתפקידו זה השתתף בקרבות ימיים כנגד הצי המצרי. 

ב-1949, בגיל 27, נישא לדרורה ולשניים נולדו בתם הבכורה עירית ז"ל והבנים - גלי ואוּרי. 

ב-1950 מונה למפקד השייטת הגדולה, בנוסף לתפקידו כמפקד "אח"י מבטח". 

ב-1951 השתחרר דוד מצה"ל בדרגת אלוף משנה. השתתף כמפקד אניות במבצע סיני, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור. דוד גם פיקד על האנייה "מזנק", שהפליגה מחיפה לאילת סביב אפריקה, פרצה את המצור הימי לאילת ופתחה את הנתיב לים סוף ולאוקיינוס ההודי. 

ב-1954 יצא ללמוד פיזיקה ומתמטיקה בטכניון, ניהל את בית הספר לקציני ים בעכו, היה מנהל של "תרשיש", חברת הספנות של הקיבוץ המאוחד, ועובד "צים" לאחר איחודה עם "תרשיש". ב-1962 יצא עם משפחתו להולנד לפקח על בניית ספינות לחיל הים.

לאחר יציאתו לפנסיה עבד דוד בהנהלת החשבונות, בפלדות ובחדר האוכל. במהלך שנותיו בעין חרוד יזם והפליג במשך שנים ליוון בספינה "גלים" עם מסיימי י"ב רבים, שלּווּ בקבוצות של חברים. 

ב-1997 נפטרה לפתע דרורה, רעייתו האהובה, ממחלה.

לפני חודשים אחדים נפטרה בתו הבכורה, עירית, לאחר מחלה ממושכת. 

דוד נפטר שבע ימים ועלילות. הותיר אחריו שני בנים - אורי וגלי, שנים עשר נכדים ושבעה נינים 

יהא זכרן ברוך.