ערה גל

בנר שני של חג חנוכה האחרון התאספה משפחה ענפה, המונה את אחותה של ערה  ומשפחתה, את ארבעת ילדיהם של ערה ויובל עם בני זוגם ובנות זוגם, 12 נכדים וגם שלושה נינים שהצטרפו למניין, כדי לציין את יום הולדתה השמונים וחמישה של ערה. היא נראתה זוהרת, שמחה בחלקה, מלאת חיוּת ואנרגיה של עשייה. בדיוק כשמה כן היא – מלאת עֵרוּת, סקרנות וחדוות יצירה. כמו שהעידה על עצמה  - לא סתם הגיעה לעולם בחנוכה,  כשהוסיפה אור להוריה הניה וליפא גרין.

ערה נולדה בחיפה, בת בכורה להוריה, וזכתה להרבה פינוק ואהבה. בגיל שנתיים עברה המשפחה לקריית חיים, שם החלה לקום בחולות ליד הים שכונת פועלים. אביה, ליפא, איש חרוץ, בעל ידי זהב, בנה במו ידיו את בית המשפחה. ממנו ירשה ערה את כשרונה המופלא ליצור יש מאין: משחקים, בגדי בובות, קישוטים. הוא בנה לה את מיטתה הראשונה, את עגלת הבובות שלה, והיא לימים יצרה בעין חרוד תיקים ליולדת, וילונות, עטיפות לספרי תורה, קישוטים לחגים ועוד ועוד, יצירות שלא ימנו מספור.

ילדות עשירה בחוויות הייתה לערה בקריית חיים. אמא עקרת בית תופרת את הבגדים במו ידיה, אבא בונה את כל הריהוט. את כל החגים חוגגים בקריה בצוותא – תהלוכת לפידים בחנוכה, טקס הבאת ביכורים בשבועות.  ואחר כך היא שותפה בפעילות בתנועת השומר הצעיר.

בהיות ערה בת שמונה וחצי רבתה השמחה כשנוספה עפרה, בת צעירה למשפחה.

ובהיותה בכיתה ט' - פרצה מלחמת השחרור. רבים מבני הקריה נפלו במלחמה וחלקם היו מדריכים בתנועה וידידים אישיים. העצב היה רב. בסיום בית הספר יצאה ערה ללימודים בסמינר למורים וגננות בחיפה, ובימי העלייה הגדולה ארצה  לימדה במעברת עולים ילדי כיתה ב'. בשנת 1951 הגיעה ערה לעין חרוד כמורה לכיתה ד'.

מכאן מתחיל פרק חדש בחייה - ההיכרות עם יובל גל, הנישואין, הקמת המשפחה והולדת הילדים. יובל חלם תמיד על הים ועל הספנות, והיה בין מקימי הספנות הקיבוצית. הוא התקדם במקצועו והגיע להיות רב חובל. נולדה אדוה. ערה יצאה ללמוד בבצלאל שנה ובכך ביקשה  לתת ביטוי לעולמה ברוך הכישרונות. כשחזרה מלימודיה החלה ללַמד מלאכת יד. נולד דורון, וכשהיה בן שלוש עזבה המשפחה לקריית חיים. ערה רצתה לחיות חיים עצמאיים. בקריה נולדה ליפז, וטוב היה לערה בקרבת משפחתה וחבריה. בחופשות הייתה המשפחה מצטרפת ליובל להפלגות ויחד חיו את חיי ההפלגות המיוחדים על הים. אבל יובל, אדוה ודורון לא שכחו אף לרגע את עין חרוד ורצו מאוד לחזור אליה. כעבור שבע שנים חזרה המשפחה, וכאן נולד דני, הצעיר שבחבורה.

יובל המשיך בהפלגות עד שחלה במחלה אנושה. בהיות דני בן שש נפטר יובל. נשארו סיפוריו, מכתביו הנפלאים, הגלויות החרוזות בחן והזיכרונות הצרורים בלב.

ערה בכוחה הרב המשיכה בעיסוקים רבים ומגוונים – מחסנאית בגדים, מזכירת קיבוץ, מנהלת בית ספר. כל התרבות בעין חרוד לא הייתה נראית כמו שהיא נראית לולא ערה – הקישוטים, המודעות,  הצבעוניות. העיצוב. היא דאגה לקטלג את ארכיון הוידאו, ואף זו תרומה חשובה למורשת העין-חרודית.

בכל מקום שבו נגעה, טבעה חותם של אסתטיקה ויופי. ערה למדה גרפיקה ועבדה בהצלחה בסמינר אורנים, ובשנים האחרונות עבדה במתפרה, וגם שם הורגשה כמובן ידה הברוכה.

היא המשיכה ללמוד לצייר עד הזמן האחרון בדורות בגלבוע, ולתרום מיכולתה לכל מי שנזקק לעצתה הטובה.

וכך נפרדה מאתנו שׂבעת ימים ומעש.

וכדברי המשורר המקראי

" אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; ... דָּרְשָׁה, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ...

יָדֶיהָ, שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר;  וְכַפֶּיהָ, תָּמְכוּ פָלֶךְ...מַרְבַדִּים עָשְׂתָה-לָּהּ; ...

וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ."        _{משלי ל"א}