דינה עממי

דינה נולדה ב-8.10.1924 בהונגריה בעיר אונגוואר, אז צ'כוסלובקיה, להוריה – מרדכי ורבקה, בת בכורה בין ארבע בנות ונכדה בכורה לסביה. בתי הסבים האמידים היו מלאים בחפצי פולקלור וכלי כסף יהודיים והיא בילתה במסעדתם שעות רבות.

דינה למדה בבית ספר צ'כי ולא ידעה עברית. היא הצטרפה לתנועת הנוער בית"ר ללא ידיעת ההורים.

ב-1944, כשהגיעו הנאצים להונגריה, רוכזה הקהילה היהודית ודינה ומשפחתה בתוכם, נשלחו לאושוויץ. ההורים נלקחו מיד להשמדה ודינה ואחותה, לאחר הסלקציה, נשלחו לגרמניה למחנה עבודה, ומשם לברגן בלזן – ימים של כאוס, רעב ומחלות עד לשחרור.

כשנודע לה גורלם של בני משפחתה שלא שרדו, החליטה דינה שעליה לעשות הכול כדי להגיע לארץ ישראל. כשנתיים המתינה לעליה, ובינתיים למדה בבית ספר לאחיות ורכשה מקצוע. האונייה טולטלה בים שישה שבועות ואז נתגלתה ע"י הבריטי. העולים, ובתוכם דינה ואחותה, נשלחו לקפריסין לשנה נוספת.

דינה הצטרפה לגרעין ע"ש גרדוש שהיה מיועד לקיבוץ פרוד, ואת ההכשרה עשה בעין חרוד. כאן פגשה דינה את עוזי, הם נישאו והיא קבעה את ביתה בעין חרוד.

ב-1959 יצאה דינה להשלמת השכלתה כאחות בבית חולים, וכשסיימה, השתלבה בעין חרוד בחדרי החולים, ואחר כך עבדה שנים במרפאה עם פועה.

בשנים אלו נולדו שלושת הבנים: אליהו, צביקי ויפתח. דינה אהבה את חיי הקיבוץ ותרמה להם כל השנים. היא פעלה בוועדת בריאות, בוועדת חברה, ואף שימשה מזכירה.

בגיל 60 בחרה דינה לפרוש מעבודתה במרפאה. היא יצאה לקורס השנתי באפעל, וכששבה לעין חרוד החלה לעבוד במתפרה.

שבעת ימים, אמא לשלושה ולאבשלום, בן שאומץ על ידיה ועל ידי עוזי, סבתא לתשעה נכדים וסבתא רבתא לשבעה נינים נפרדה דינה מן העולם, והיא בת 94.