ראובן הוימן

ראובן – או ראובל'ה כפי שקראו לו במשק, בנם הבכור של אורי ובטי הוימן, נולד ב-21.6.1943, אח ליונתן וברכה.

בשנות לימודיו בבית-הספר, היה תלמיד מסודר וטוב. הוא אהב ספורט אהב ריצה והיה שחקן רשום בהתאחדות לספורט בקבוצת הכדורסל. בנעוריו השתלב כעובד הדיר, ענף בו עבד במסירות עד גיוסו לצה"ל.

ראובל'ה התגייס לצנחנים ב-1961 ועבר לסיירת שקד. במהלך שירותו התייבש ואושפז ולא שב יותר לצבא.

עם שחרורו, כרבים מבני מחזורו  יצא ראובל'ה לשנה שלישית מאוחרת בקיבוץ יראון שב למשק, ממנו יצא בשנת 1965 לנסות  לחיות חיים עצמאיים שניהל עד 1970.

הוא חווה קשיי הסתגלות חברתיים והשתלבות במסגרות שונות ובעבודה קבועה, ובעקבות משבר נפשי שעבר אושפז וחזר למשק. כשמצבו במשק לא הוטב, נמצאו לו מסגרות שיקומיות בעפולה, ומאוחר יותר בחדרה במסגרת "שילוב בקהילה".

בחמש שנות חייו האחרונות זכה ראובל'ה לחיות בחדרה בבית "עד גיל מאה ועשרים", דיור מוגן איכותי ומטופח שהעניק לו שקט נפשי, רווחה וטיפול מסור וחם.

אור ליום שלישי, נפטר בשנתו, בריא וללא סבל. ובאה המנוחה לראובן שלא זכה להרבה שלווה ונחת בחייו.