רוני בקר-טבנקין
רוני נולדה ב-ו' בשבט תש"ז .27.1.1947 בתם הבכורה של יעל ויוספל'ה טבנקין. אחות לאלון, מיכל ויואב. ילדה יפה, עם עיניים כחולות, זוג צמות עבות, חיוך מאיר ואלבום צילומים גדוש שצילם אבא – יוספל'ה. ילדה חכמה ומוכשרת מאד. מוזיקלית, מעמיקה חדת אבחנה וביטוי.
בשנת 1965 עם סיום בית-ספר יצאה לגרעין בנים
בקיבוץ אילות, ואחרי הצבא שבה לעין-חרוד.
ב-1971 יצאה ללימודי תואר ראשון בחוג מורחב לספרות אנגלית.
בראיון בעיתון מעריב, משנת 1971 (כנראה בהקשר לחג ה-50 של עין-חרוד), תוארה כך:
"רוני, בת 24, תמירה, מהירה, מאד אינדיווידואליסטית, נכדתו של יצחק טבנקין. היא שירתה בצבא, וקודם לכן ישבה בקיבוץ אילות, עכשיו היא מטפלת בקבוצת בני 17-15. דבר אחד ברור, היא אינה מהממשיכים בפשטות את מה שמקובל על בית סבא, גם לא על אימא, יעל. המציאות מלאה בעיניה הזדמנויות מוחמצות." הכתב היטיב לזהות.
ב-1973 עזבה את עין-חרוד ונישאה למאיר. ב-1980 שבה לעין חרוד כמשפחה עם הילדים יונתן וגיל. בעין חרוד נולדה נועם, הבת הצעירה.
במהלך שנות חייה בעין-חרוד מילאה רוני תפקידים רבים, הוראה וריכוז הגיל הרך, ריכוז החינוך המיוחד בבית הספר אחרי שלמדה הוראה באורנים. רוני ריכזה את מחסן הבגדים בזמן איחוד המחסנים, והייתה אחראית על מחסן הנעלה, פעילות במספרה, ליווי חיילים בודדים, והקמת מערך השכרת הדירות בעת עבודתה בניהול משרד הבניין. חלק מהתפקידים היו של עשייה ארגונית, שגרתית, מעט אפורים, אך נחוצים מאד בקיבוץ ובמידת מה, לא תואמים את חיפושיה וצרכיה האינטלקטואליים. אך רוני מילאה אותם בדבקות ובהתמדה.
את דעותיה המקוריות, הבהירות, המנומקות לא שמרה
רוני לעצמה. היא כתבה ביומני המשק רשימות חשובות על עבודתה בחינוך ועל ענייני
דיומא, בהן העלתה סוגיות שונות על
ההתנהלות ועל השינויים המתקיימים, או הנדרשים. רשימותיה כללו גם חשיפה אישית וגם העזה לדבר נכוחה על דברים שעל סדר היום, שלא די דנים בהם. במקביל, שיתפה אותנו
רוני במעט מעולמה הרוחני – אהבת הקריאה, היכולת להתעמק, להבין, לפרש ולשתף
בחוויותיה את ידידותיה הקרובות ואת כל חברי עין-חרוד. בשיח העין-חרודי, ביומנים
על ספרים וברשימות לזכר חברים היא זיכתה
אותנו בקול צלול, רגיש, אוהב אדם וחומל. קול, שהדומיננטיות שלו מתחוורת רק עתה, כשרוני
איננה.
בשנים האחרונות, סבלה רוני מבעיות בריאות וניתוח
שלא צלח, שהסבו לה כאבים פיזיים, מגבלות וצער גדול על שאינה יכולה לעמוד בפניהם,
לתפקד, לעשות ולחיות את חיי היום יום, ובעיקר את חיי הנפש העשירים שלה כפי שרצתה.
רוני, שתמיד ידעה להתבונן, לזהות ולנתח סיטואציות ולחפש להן פתרון ומוצא, לא מצאה
אותו, והחליטה מבחירה חופשית ומודעת לוותר.
הבחירה האמיצה הזו, שאולי חלקנו חולמים שנוכל גם
אנחנו להחליט כמותה בדעה צלולה, לא עושה את הפרידה מרוני קלה יותר, אך יש בה כל-כך
הרבה מהעוצמה, מהדמות ומהיושרה של רוני – רוני שנהגה על פי דרכה.
תהא מנוחתה שלמה באדמת עין חרוד.