פנחס וישנקו
פיני נולד במגדבורג בגרמניה במאי 1936 כבן יחיד לאביו
יעקב ולאמו לואיזה.
עם עלית היטלר לשלטון, גורשו יהודי מזרח אירופה מגרמניה. בגלל אביו שהיה יליד פולין, גורשה המשפחה לפולין,
ומשם נדדו לברית המועצות והגיעו עד לעיר גורקי שבהרי אורל.
סיפר פיני:"התמונה היחידה שיש לי
עם אמא היא, שאנחנו מטיילים יחד בגן, וזה נדמה לי בוורשה.מגורקי, אני זוכר בית עם
הרבה משפחות ורמקול שמשדר את "קול מוסקבה".
כשגרמניה פלשה לרוסיה בשנת 1941, "ניקה" סטאלין את
השטח מהתושבים הגרמנים שהיו בין הפליטים. אמא לואיזה,
שהיתה אזרחית גרמניה, נאסרה והוגלתה לסיביר.
,הייתי אז בן ארבע או חמש. אני זוכר איך באו ולקחו אותה. העירו אותי
מהשינה והיתה מהומה מסביב, כל השכנים בדירה רעשו, הכול היה כמרקחה. אני זוכר את
עצמי עומד ובוכה ויותר אין אמא!"
האב, יעקב עבד בתעשייה הצבאית וקיבל אפשרות להכניס את פיני לבית ילדים
של
העירייה, שם נשאר פיני עד לסיום המלחמה. "אני
לא זוכר שהתרחצנו, הייתי מכוסה כינים ובכל התמונות שלי אני גלוח ראש. הטמפרטורות
יורדות שם עד מינוס 45 מעלות, קור
נוראי
ושלג. עיקר האוכל שלנו היה פרוסת לחם שחור וכבד שהיינו מקבלים פעם אחת
ביום
וקליפות של תפוחי אדמה במים."
כשהסתיימה המלחמה לקח אותו האב מבית הילדים למסע ארוך ברכבת מרוסיה אל
קמיניץ בפולין. פיני הוכנס
לבית עליית הנוער, משם הועבר עם קבוצת ילדים לדורנשטט שבגרמניה המזרחית. אביו חזר
לפולין כדי לנסות להוציא את האם שהייתה כלואה בגולאגים של סטלין. בינתיים נסגרו הגבולות
ופיני נותק מאביו. בן 11 עלה ארצה
עם עליית הנוער, במסע ימי רווי סערות, לפנימיית
"אונים", בשלהי 1947 .
משם הגיע פיני לעין-חרוד לכתה ה'. בשכבת
נעורים החל הקשר שלו עם משפחת טבנקין וברכה עזרה לו לחדש את הקשר עם אביו.
פיני היה רקדן מחונן. הוביל
רונדואים, רקד בחגים ושימש לא פעם ככוריאוגרף במופעי
המשק. ב- 1955בגיל 19, יצא לפסטיבל הנוער
הציוני הבינלאומי בוורשה ופגש את אביו
החולה. זו היתה
פגישתם האחרונה .כששירת בצבא, ניסה לצאת לפסטיבל במוסקבה, משם
רצה לנסוע לגרמניה המזרחית לפגוש את אמו. הנסיעה בוטלה.
פיני ואמו לא זכו להיפגש
מאז הופרדו כשהייה בן חמש.
בעין חרוד הכיר פיני את דינה. הם נישאו
ונולדו להם ארבעת הילדים: דורית
הבכורה, ערן, גלית, שאותה איבדו כשהייתה בת ארבע, ובת הזקונים, טלי.
לאורך שנים רבות לצד עבודה בנוי, ואחר כך כאקונום,
היה לפיני קשר לתנועה ולריקודים. בשנים 1970עד 1973יצא ללימודים בסמינר
הקיבוצים, במסגרת ששילבה את שיטת פלדנקרייז וכתב התנועה של נעה אשכול. מסגרת זו השפיעה והכתיבה במידה רבה את תפיסת העולם
של פיני מאז ועד ליומו האחרון.
שנים רבות עבד פיני עם אנשים בגישתו המיוחדת – שילוב של שיטת
פלדנקרייז עם הידע שלו בגוף האדם – הן בשיעורי ההתעמלות והן לנזקקים לטיפול אישי.
היה נאמן לדרכו והתמיד בה עד לחודש יוני האחרון: "עד היום, בגיל85 אני עובד על הגוף שלי והתנועה
שומרת על הבריאות שלי. כשבאים הנכדים לביקור, אני מלמד אותם ללכת ולהתנועע נכון".