אילה בשור-כרמי
סיפרה אילה
לנכדתה גוני (2010): נולדתי ב-1930 בעין חרוד. כילדה
אני זוכרת את אימי מלחמת העולם השנייה. מלחמת השחרור פרצה בשנת סיום בית הספר.
בשנות בית הספר
קיבלתי הכשרה מקצועית בשני ענפים: כרם ולול. החינוך לעבודה היה בתקופת ילדותנו ערך
מרכזי ובשבילי נשאר כזה עד היום.
רוב תקופת הפילוג
בעין חרוד הייתי בשליחות בחו"ל מטעם "הקיבוץ המאוחד", לאחר תקופת
הכשרה רעיונית ולימוד השפה הצרפתית. בשנה הראשונה הייתי מדריכה ב"קיבוץ
הכשרה" בדרום צרפת, ליד טולוז. בשנה השנייה הייתי מורה לעברית ב"בית
ילדים" שהיה שייך לכל תנועות הנוער. לימדתי והדרכתי ילדים מצפון אפריקה, של
תנועת "דרור", לפני עלייתם לארץ. בתקופה זו נפטר אבי משה כרמי מהתקף לב
– אבדה קשה שהשפיעה עלי מאוד (רק בן 58 במותו).
בתקופת שליחותי היכרתי
את יוסף בשור שהיה שליח אף הוא, ושבנו לעין חרוד כזוג נשוי.
לאחר שובי עבדתי
כמטפלת בחברת הילדים ולאחר מכן הייתי סדרנית עבודה, עבדתי בגן הירק, בטיפול
בקבוצות נוער ולבסוף במזכירות הטכנית, תפקיד שמילאתי במשך 15 שנה,
עם תקופה של שלוש שנים כמזכירה (עם ויניה כהן ואחר כך עם אברהם ברנד). כל השנים דיברו
על ליבי שאצא ללימודים או לתפקיד, אך הייתי קשורה לארבעת ילדי, שנולדו במשך השנים:
מורן ב-1953, ניב ב-1955, אופיר ב-1960 ודנה ב-1966. רק לאחר שדנה הגיעה לגיל 12 ובהסכמתה,
יצאתי לעבודה במזכירות הקיבוץ המאוחד בתל אביב, כמזכירה של מזכיר תנועת הקיבוץ
המאוחד יעקב צור (1978). מצאתי עניין רב בעבודתי זו.
חזרתי לתקופת מה
למזכירות הטכנית ונבחרתי שוב לתפקיד המזכירה. לאחר מכן הייתי שנה מורה לעברית
באולפן לעולים, ועם כניסת מפלגת העבודה לממשלה שימשתי כראש לשכת שר הקליטה (יעקב
צור) במשך ארבע שנים, ולאחר מכן – כראש לשכתו כשהיה שר הבריאות במשך שנתיים ושנה
אחת – כעוזרת הפרלמנטרית שלו, כשהיה חבר כנסת. סך הכול הייתי שבע שנים בירושלים.
לאחר מילוי תור בחדר
האוכל נכנסתי לעבוד במשכן לאומנות, שם אני עובדת עד היום. במקביל, ריכזתי בעין
חרוד חוגי למידה, חוג קולנוע, ואת חוג הספרות האזורי, והפקתי את חג השישים
והשבעים.
במשך השנים, החל משנת
1982, נולדו 12 נכדיי .
אינני מעלה בדמיוני איך אפשר להזדקן בלי נכדים.
אילה זכתה לחבוק 7
נינים.
בלכתה ערב שבועות, ירד על
ביתנו עצב גדול.
נוחי בשלום, אילה,
באדמת עין חרוד שכה אהבת.
