עדנה סורקין
עדנה נולדה ב-12.11.1937 בחיפה, בת בכורה לזהבה
ויוסף, ואחות גדולה לשלומית ולאילה.
את תקופת ילדותה העבירה בשכונת נווה שאנן,
שכונת פועלים, והייתה פעילה בתנועת הנוער "המחנות העולים". ברוח התקופה
והתנועה שהאמינה בהגשמה חלוצית (התיישבות בקיבוץ), יצאה עדנה בקיץ 1953 עם
"גרעין מרחבים" לבית השיטה, שם פגשה את משה טבנקין שסיפר על עין חרוד
ושכנע את חלק מבני הגרעין להצטרף לבית הספר בעין חרוד.
הם הצטרפו ולקחו חלק בכל הפעילויות בשכבת
הנעורים שהוקמה באותה תקופה. הגיוס הראשון שלהם בעין חרוד היה לקטיף אשכוליות. לחלק
מילדי החוץ היה קשה, ורבים מהם החליטו לחזור לבית הוריהם, אך עדנה החליטה להישאר
בעין חרוד, או כמו שאמרה: "זה היה כמו קסם, באנו לבנות ולהיבנות".
בעין חרוד הכירה עדנה את עלי. הם התאהבו והיו
לזוג.
בצבא שירתה כמקפלת מצנחים בגדוד 890. לקראת שחרורה מהצבא ב-9.8.1957,
נישאו עדנה ועלי בעין חרוד בחדר האוכל בחתונה משותפת עם מאירקה ומיכאל אודם.
עדנה טיפלה בילדי חוץ שבאו לעין חרוד במסגרת
פנימייה, וכמטפלת בבתי הילדים.
בהמשך נולדה הבת הבכורה, דלית. לימים, נולדו גם
דורון, אורי ואילת.
בשנת 1968 יצאה ללימודי גננות במכללת
"אורנים" וכשחזרה למשק עבדה כגננת בגן אורן במשך 20 שנה. כגננת, חינכה
וגידלה במסירות ובאהבה דורות רבים, שעד היום זוכרים ומוקירים את היחס החם שקיבלו
ממנה. בסיום
עבודתה בגן, עבדה כמטפלת בשכבת הנעורים. לאחר מכן, היתה מחסנאית במחסן הבגדים
ואחראית על הקשר עם החיילים, בני עין חרוד. עדנה ריכזה את ועדת הייעוץ של
בעלי צרכים מיוחדים והייתה אוזן קשבת לכל מי שהזדקק לעזרה ולתמיכה רגשית.
בגיל 45 הפכה לראשונה לסבתא,
ובהמשך המשפחה התרחבה, נולדו עוד נכדים ונכדות, נינים ונינות שהיו מושא גאוותה
והקיפו אותה באהבה.
ביציאתה לפנסיה, לקחה חלק פעיל ב"דורות
בגלבוע" ואהבה מאוד את החוגים בהם למדה וכמובן את המפגש החברתי.
לאורך חייה, אהבה עדנה את עולם האומנות ויצרה
בכישרון רב יצירות רבות בחימר, ציירה ציורים רבים, ואף הציגה ב-2007 תערוכה יפה
מעבודותיה בבית שטורמן.
המשפחה היתה הערך העליון והחשוב עבור עדנה, כמו
גם החיים המשותפים עם עלי. לכן, הקפידו על ארוחות ערב משותפות לילדים ולנכדים
פעמיים בשבוע. בנוסף, שמרה עדנה על קשר הדוק עם שתי אחיותיה, אילה ושלומית שעברה
לארה"ב.
הזוגיות, האהבה והמסירות של עדנה ועלי היו
נוכחים לאורך חייהם ועד אחרון רגעיה. זוגיות שהיוותה השראה לכל בני המשפחה – על
משמעות האהבה, האכפתיות, ההקשבה והמסירות ללא תנאי וגבולות. אישה אופטימית וראתה את החיים
באור חיובי.
ב-30 השנים האחרונות התמודדה עם מחלת הסרטן שחזרה ארבע פעמים, נלחמה בה באומץ ובנחישות עד שהוכרעה.
נזכור את עדנה כאישה המרהיבה שהייתה - אשת משפחה וסבתא למופת, אישה שחגגה את החיים ואהבה למצותם בשירים ובריקודים, באומנות וביצירה, באהבה, ועם המון חברות וחברים, עם הומור רב ושובבות, וכמי שנשארה יפה, צנועה ועדינה עד יומה האחרון.
