מילכה צירקין זיידמן

מילכה למדה בבית ספר יסודי ממלכתי ואחריו המשיכה בלימודיה על דעת עצמה, חרף התנגדות הוריה. כשהתארגן הנוער הציוני בקן של "השומר הצעיר", הפכה לאחת החברות הפעילות בקן. עם התבגרותה עברה לקבוצת הכשרה של התנועה בסטניסלב.

ב-1920 עלתה מילכה ארצה למורת רוחם של ההורים, והייתה הראשונה לעלייה מקולומיה.  בדרך לארץ עברה דרך וינה וקרוביה, שרצו לעכבה, הציעו לה לימודים על חשבונם, אך מילכה סירבה.   עלייתה עשתה רושם רב בעיירה.

ראשית עבודתה בארץ הייתה בקבוצת השומר הצעיר בכביש חיפה-ג'דה. משם נשלחה לניהול מטבח הפועלים בכביש שנסלל על הכרמל בהנהלת "סולל בונה", שם התבלטה במסירותה ובדאגתה לפועלים. בכביש זה עבדה גם קבוצת "רושמיה" בנטיעת עצי אקליפטוס. החברים מ"רושמיה" הזמינו אותה להצטרף אליהם והיא קיבלה את הזמנתם.

בקבוצת "רושמיה" עבדה מילכה בעיקר בעבודות שדה: בסיקול, בנטיעת עצים ובטיפול בהם. הייתה מעורה בחיי הקבוצה ובתכניותיה להתיישבות. שם הכירה את רוזה כהן ("האדומה") והידידות ביניהן התמידה עד למותה של רוזה.

כאשר התפזרה קבוצת "רושמיה", הצטרפה מילכה לקבוצת כנרת, שם התמסרה בכל הלהט שבה לעבודה בגן הירק. מצאה הרבה סיפוק בעבודתה שם. בפרוץ הוויכוח על צורת ההתיישבות - קבוצה קטנה או גדולה - עברה מילכה לקיבוץ השומר הצעיר בית אלפא, שם חיו כמה מחבריה לתנועה. משם עברה לגדוד העבודה בתל יוסף עד שהועברה לריכוז המטבח של פלוגת גדוד העבודה בירושלים.

העבודה הקשה והתנאים הקשים הרעו את בריאותה והיא נשלחה להבריא בווינה, שם עברה קורס מטפלות בתינוקות וקורס להזנה.

כשחזרה אחרה עבדה עם ילדים בבן שמן ומשם עברה לירושלים והקימה שם את אחד הגנים הטובים, בו השקיעה את מיטב כוחותיה. ושוב חלתה, החלימה ועבדה בעבודה משרדית קלה בארכיון של קרן היסוד, אך לא מצאה סיפוק וחלמה על עבודה חקלאית בקיבוץ.

בירושלים התקשרה מילכה עם דוד צירקין, חבר עין חרוד, וב-1940 ילדה לו את בנהּ יחידהּ, צבי.

ב-1943 הגיעה עם צבי לעין חרוד. כאן עבדה בין השאר בטיפול בילדים ובתפירה לחברות.

בשנה האחרונה לחייה סבלה מהתקפי לב חוזרים. סבלה מאוד, גם מפני שהרופאים אסרו עליה לעבוד.

מילכה הייתה אדם עובד מנעוריה, מראשוני התנועה החלוצית, אצילת נפש, שוחרת טוב, נאמנה לבית עין חרוד. בת 61 במותה.

יהא זכרה ברוך.