חסר רכיב

אריה זכאי

אריה זכאי
א' אדר תר"ע - כ"ג תמוז תשל"ג
10.2.1910 - 23.7.1973
אריה נולד ב-1910 בעיירה גורוכוב שבווהלין, פולין, כבן זקונים להוריו, אחרי 3 אחיות בוגרות ו-2 אחים. האח הגדול, נועם, עלה ארצה בתחילת שנות ה-20 והיה מראשוני עין חרוד. המשפחה הייתה דתית. האב התמיד בלימוד התורה ושמירת המצוות.
אריה למד תחילה ב"חדר" ואחר כך, בהשפעת האחים הבוגרים, בבית הספר "תרבות" שבעיירה. הלשון העברית הייתה שגורה לכן בפיו מילדותו.
כשהיה בן 14 מתה עליו אמו מהרעלת דם. מותה זעזע אותו. הוא לא מצא לעצמו ניחומים ובמשך תקופה ארוכה התאבל עליה.
העיירה הייתה ציונית. אריה נמשך לרוח ארץ-ישראל, שנשבה בין בני הנעורים והצטרף לחלוצים. הוא היה קשור בקשר אמיץ אל אחיו, נועם ולאשתו, שיינדל, בעין חרוד ובמהרה עלה ארצה ברישיון העלייה ששלח לו נועם.
ב-1926, בגיל 16, עלה ארצה, לעין חרוד, והצטרף לחברת הילדים הקטנה. היה מהבוגרים שבה ואחרי הסתגלות קצרה השתלב בחיי החברה והמשק. היה בין בני המחזור הראשון של בית הספר. במשק התבלט אריה בפעילותו החברתית והתרבותית והיה פעיל בחיי "הנוער העובד" שבני עין חרוד השתייכו אליו. היה הראשון מבני המשק שנבחר כחבר מרכז "הנוער העובד" והשתתף בסמינר הראשון של התנועה, שהתקיים בבן שמן ב-1928.
במסגרת "שנת יציאה מהמשק" עבד בקבוצת "הנוער העובד" בנען וקנה לו שם חברים טובים לתמיד. 
כל אותן השנים לא שקט ודאג לבני משפחתו שנשארו בפולין. טרח להשיג להם רישיונות עלייה. ב-1934 הצליח להעלות את אביו לעין חרוד, בה חי ולמד תורה עד למותו בשיבה טובה. גם את אחותו, רבקה, העלה ארצה והיא הצטרפה לתל יוסף, שם התקשרה עם זבולון, עובד הדפוס. בפילוג הצטרפו השניים לבית השיטה וכל השנים שמרו על קשר הדוק.
ב-1935 נשלח מעין חרוד לפעילות בתנועת "החלוץ" בפולין ונכח בקונגרס הציוני בשוויץ. התנאים בפולין היו קשים: עבודה קשה, מחסור ורעב, וציפייה בת שנים לעלייה, כששערי הארץ חסומים. אריה עבד עם החלוצים ועודד אותם, הפיח בהם תקווה לעלייה ולחיי קיבוץ. כל חייו שמר על קשרים עם חניכיו שעלו לארץ.
בשובו ארצה עבד בפלחה - היה מראשוני הטרקטוריסטים במשק ומהראשונים שהתחילו לקצור בקומביין. בשנות ה-50 לחייו עבר לעבוד במזרה במחסן התבואות. אחר כך עבד במחסן האספקה, שם ראה לפניו את החבר והכניס את שיטת הבחירה של המצרכים ע"י החבר. מילא תפקיד של סדרן עבודה, חבר מזכירות, פעיל בוועדות וב"הגנה", בין פעילי "חוג הנוער" במשק. בתקופת המאורעות הגן על בית האריזה כשהוא מוקף בכנופיות ערביות.
ב-1941 התחתן עם רות. ב-1942 נולד בכורם עוזי. אריה גויס לפלמ"ח ומיעט להיות בבית. ב-1947 נולדה הבת יהודית, וכשמלאו לה שנתיים התגלתה בה מחלה ממארת שבצילה גדלה עד לפטירתה ב-1966. ב-1953 נולדה הבת, חני, וב-1959 - התאומות נעמי ותמר.
את הפילוג ב-1952 כאב אריה מאוד. היו לו חברים בשני המחנות. יותר מכל כאב את הרס המשק.
בשנותיו האחרונות עבד במוסך עם הצעירים שרחשו לו כבוד והערכה.
היה איש רעים ושיחה, שמר על קשרים עם חברים בני כל הגילים במשק ומחוצה לו. היה צמא לתרבות ולא ויתר על שום תחום תרבותי שהתקיים במשק. היה קורא נאמן של ספרים ועיתונים. כל אירוע פוליטי  ותנועתי נגע לליבו, אף פעם לא היה אדיש לנעשה. תמיד ביקש למצוא את הצד היפה, הבונה שבחיים. היה אב מסור ונאמן, עמוד התווך של המשפחה עד הרגע האחרון, כשנפטר לפתע
יהא זכרו ברוך בתוכנו.
חסר רכיב