אריה יהלום
י"ז אייר תרע"ג - ט"ו תשרי תשמ"ג
24.5.1913 - 2.10.1982
אריה-לייבלה נולד בלנינגרד, רוסיה, ב-1913. אביו היה ציוני ושומר מסורת. בינו לאריה היה קשר מיוחד, היה איש סודו של הבן ותמך בפעילותו הציונית ובעלייתו ארצה.
בהיותו ילד קטן עבר אריה עם משפחתו אל רז'יצ'ה שבלטביה בגלל בעיות פוליטיות שהיו לאביו.
עד גיל 13 התחנך על ברכי היהדות בהשראת בית הכנסת. בגיל בר מצווה הצטרף לתנועת נצ"ח (נוער צופי חלוצי) והדריך בתנועה זו ברז'יצ'ה ובכל רחבי לטביה וליטא, עד לעלייתו לארץ בינואר 1933.
בארץ הצטרף לקיבוץ זמני ברמת גן למשך 3 חודשים, משם עבר עם עוד חברים לקיבוץ כפר גלעדי.
ב-1936 גויס מטעם "ההגנה" לחיל הנוטרים במסגרת המנדט הבריטי, והיה ממונה על נשק "ההגנה" בכפר גלעדי. בזמן החיפוש הגדול ב-1937 התחמק לסליק וקפץ מפתח המילוט לתעלה עם 2 מזוודות מלאות בנשק. בקפיצתו שבר את 2 רגליו ולא נמצא לידו מי שיגיש לו עזרה. למחרת העבירה אותו מניה שוחט לבית חולים רוטשילד בחיפה ומאז התחיל לסבול מבעיות ברגליו.
כשהחלים התעקש לעשות כל מה שנדרש מבחור צעיר וכך הרס לעצמו את רגליו לכל חייו.
בסוף 1937 נשלח אריה לעבוד במזכירות הקיבוץ המאוחד, בעין חרוד. כאן הכיר את לאה, שגרה בצריף ממול. הם נישאו ב-1940 ועברו לכפר גלעדי, אך לאה לא ויתרה והם חזרו לעין חרוד. פה נולדו ארבעת ילדיהם, 2 בנות ו-2 בנים: מיכל, רפי, רוני ואלי.
בשנות ה-40 וה-50 היה אריה פעיל בוועדת התרבות של המשק. בשנים אלה הייתה פעילות תרבותית ענפה וכל הצגת תיאטרון בארץ הגיעה גם לבמה המשותפת בין עין חרוד ותל יוסף. במשק הוא ארגן את תזמורת המנדולינות הזכורה לטוב, שבה השתתפו מיטב הצעירים של שנות ה-40.
שנים רבות השתתף אריה כזמר בס במקהלת עין חרוד ובמקהלה המקובצת של הקיבוץ המאוחד. היה מעמודי התווך במקהלה. קול הבס העמוק שלו ושירתו המדויקת והבוטחת נשמעו היטב והישרו ביטחון על חבריו בקבוצת הבס. היה מאוד נאמן ולא החמיץ אף חזרה או הופעה של המקהלה.
מקום עבודתו הקבוע לאורך 40 שנה היה הנהלת החשבונות, בה תפס מקום של כבוד. עבד במסירות ובהתמדה, באחריות ובמאור פנים לכל פונה. תחומים רבים וחשובים היו נתונים לאחריותו ובכולם טיפל בסדר מופתי ובדייקנות ללא דופי.
חשיבות רבה ראה בשמירת הקשר עם חבריו במשק ובכפר גלעדי ועם כל ענפי המשפחה, שגדלה והתרחבה עם הזמן. הוא דאג לארגן כנסים משפחתיים והיה הרוח החיה בכל אירוע כזה. כל עוד מצבו הבריאותי אפשר זאת.
שנים רבות סבל אריה ממחלת כלי-דם, שהלכה והחמירה בשנים האחרונות. הוא עבר מספר ניתוחים קשים ובכל פעם היה מתאושש ושב לעבודתו בכוחות נפש, שרק הוא ידע מאין שאב. עד ליומו האחרון לא נטש את מקום עבודתו.
לאחר שנות סבל רבות מת בשנתו מיתת נשיקה, כמו שביקשה נפשו. נזכור אותו כאדם אוהב משפחה, ישר, הגון ובעל מצפון.
יהי זכרו ברוך.