מאיר בקר

מאיר נולד בכ"ח באייר תש"ז, 18.5.1947, במחנה העקורים "פוקינג" בגרמניה. במחנה זה רוכזה שארית הפליטה מאירופה לאחר השואה.

המשפחה הקטנה – ההורים רבקה ואלתר ואחיו הבכור דוד, עלתה ארצה בשנת 1949, לראשון לציון, העיר בה גרו כבר קרובי משפחתם. רוב בני דודו היו מבוגרים ממנו, אך היו ביניהם קשרי משפחה. לכולם היו אז רפתות קטנות שהקסימו את מאיר הרך. דירתם הראשונה הייתה בת חדר אחד, ובשנייה, נוסף מטבחון. מאיר זכר את גן הילדים שלו עם הגננת עימנואלה, הגן הראשון בעיר, קיים עד היום.

שכונת מגוריו נקראה "אביבה". היו בה בתים חד קומתיים. חיו בה מעט תושבים והיו הרבה מרחבים. בלילות היו התנים מייללים, וטורפים את התרנגולות שסיפקו לתושבים ביצים ובשר. בשכונה זו רק למשפחת בקר הייתה גם רפת.

עם חבריו מהגן המשיך לבית הספר היסודי "חביב", הגדול והמפורסם בעיר. מורתם הייתה ממשפחות הבילויים ולא אהבה את התלמידים "העולים החדשים" שייצגו את כל עדות ישראל. מאיר לא זכר את בית הספר לטובה.

בתום הלימודים בבית הספר היסודי, בחר ללמוד בתנאי פנימייה בבית הספר החקלאי "נחלת יהודה". לימודי החקלאות משכו אותו, אך הוא היה פרחח גדול והנהיג את התלמידים לתעלולים שעוררו כעס בין המורים היותר מבוגרים. בתום שנתיים, מתוך הסכמה, עבר לבית הספר החקלאי בחדרה, שם הכשיר עצמו לעבודה ברפת ובפלחין.

בסיום בית הספר התגייס לצבא במסגרת גרעין נחל שיועד להקים את המושב חצבה בערבה.

מאיר עבר קורס מכ"ים בצנחנים, וחזר לחצבה, שם שהה עד פרוץ מלחמת ששת הימים. אחרי המלחמה חזר לחצבה, ובשליחותה, יצא להדריך את ראשוני המושב פארן. כתום שנה זו, כשרצה לצאת ללמודים, עזב את המושב. מאיר גר זמן מה בבית הוריו בראשון, קנה משאית ועשה הובלות שונות כדי לחסוך כסף ללימודי כלכלה באוניברסיטת באר שבע, עד שגילה שאינם מושכים אותו. הוא עזב את האוניברסיטה ועבד בעבודות שונות כ-4 שנים. ב-1971 הכיר את רוני טבנקין והם נישאו. 

יונתן בנם הבכור, נולד אחרי שלוש שנות נישואים ב-1974, במהלכן פתח מאיר מפעל שנקרא "בית השעם" ועסק בפיתוחים שונים בשעם.

לבקשת רוני, החליטה המשפחה לעבור לגור בעין חרוד עם שני הבנים יונתן וגיל, שנולד ב-1979. 

רוני חזרה הביתה, ומאיר הצטרף אליה מקץ שנה אחרי שמכר  את "בית השעם". 

בעין חרוד עבד מאיר שנתיים בתעשייה, אחריהן גויס לכ-3 שנים ל"מפעלי העמק", להנהלת הייצור והשיווק של "עוף העמק". הוא התקשה למצוא את מקומו בעין חרוד, אך עוגן חייו היה פה, במשפחה שהקימו הוא ורוני, אותה אהב מאד.

ב-1984 נולדה בעין חרוד הבת, נועם. מאיר היה קשור מאוד לילדיו, יונתן, גיל ונועם ומאוחר יותר - לשני נכדיו, ילדיו של יונתן, נמרוד ועמרי, להם היה סב חם ואוהב.

מחלתו הקשה של מאיר התגלתה שנה אחרי פטירתה של רוני, לפני שנתיים וחצי. שנים אותן העביר בין בית החולים, לחיים בבית, שאותו שמר וטיפח במסירות וטעם, מלווה בשלושת ילדיו שסעדו אותו, ועזרו לו לנהל את השגרה ולהיות עצמאי כל עוד יכול היה.

 אור לבוקר יום חמישי, נר שמיני של חנוכה, בביתו, עצם מאיר את עיניו לעד.

יהי זכרו של מאיר לברכה בתוכנו.