שושנה חץ-סורקין
י"ב שבט תרס"א - י"ב חשון תשמ"ג
1.2.1901 - 29.10.1982
שושנה נולדה ב-1901 בז'יטומיר שברוסיה למשפחת קוּגל. אביה עסק עם אביו בחכירת שדות סלק סוכר עבור בית חרושת והמצב הכלכלי היה טוב מאוד. האֵם עם הסבתא, אֵם האב, ארגנו משלוחי עגלות עם מצרכים לנזקקים בלי ידיעת הגברים. שתיהן היו דמויות אציליות ומסורות זו לזו. האב והסב היו אנשים קשים. הם ניהלו גם בית חרושת לעיבוד עץ. המשפחה לא הייתה ציונית אבל האב קנה מדי שנה את השקל הציוני. בבית שמרו על מנהגי המסורת היהודית.
כשהייתה שושנה בת 6 מתה אמהּ . היו לה 2 אחים בוגרים ממנה. היא למדה בבית ספר יסודי ואחר כך בגימנסיה רוסית לבנות. בגיל 14 החלה להתעניין בציונות והצטרפה לחוגי מחתרת ציונית שהקימו הבוגרים.
ב-1917, אחרי מהפכת אוקטובר, התרחבה הפעולה הציונית. בחוגים לימדו והדריכו בעברית. בין המצטרפות היו גם עדה יגורי וצביה שרתוק. באותה תקופה פרצו פרעות ביהודים. הבוגרים התארגנו להגנה עם נשק. הצעירים וביניהם שושנה עסקו ב"שירות ידיעות" וקשר.
ב-1918 התקיימה בקייב ועידת "דרור" וכל החוגים התאחדו לתנועה. בשנה זו נפתחה בז'יטומיר גימנסיה יהודית חדשה. בין המורים היו שושנה גלר ובנדורי.
בסיום הגימנסיה עברה שושנה את בחינות הבגרות ועבדה כפקידה במשרד סובייטי.
ב-1921 החלה להתארגן קבוצת "דרור" להברחת הגבול מרוסיה לפולניה. שושנה עסקה בהקמת נקודות קשר על הגבול ובהעברת אנשים וכסף לפולניה. לאחר חצי שנה עברה גם היא את הגבול לפולניה בדרך לארץ ישראל.
ב-1925, אחרי פעילות מאומצת ב"דרור", הגיעה שושנה ארצה, לחוות משק הפועלות בירושלים, שם עבדה בשתלנות בהדרכת רחל ינאית וקנתה לעצמה מקצוע עם קשר עמוק לארץ.
ב-1928 הגיעה לעין חרוד. תחילה עבדה בטיפול בחולים עם האחות חנה בלוך. אחר כך עבדה במשתלה. עם העלייה לקומי, קיבלה על עצמה את ארגון הנוי. בגבעה החשופה היה צימאון רב לירק וזה היה אתגר גדול לשושנה. 7 שנים התמסרה שושנה להפרחת הנקודה.
בעין חרוד נוצר הקשר של שושנה עם משה סורקין. ב-1932 נולד בנם עֵלי. על כך כתבה שושנה ביומנה: "מזמן שנולד עלי בא איזה שקט בלבי. עלי נותן לי הרבה ואני יודעת מהי האחריות להיות אם... את הכול אני מרכזת באהבה לעלי ולעבודה..."
ב-1937 השתתפה בסמינר הרעיוני הראשון של הקיבוץ המאוחד בעין חרוד. בזמן המאורעות, כאשר "פלוגות האש" של וינגייט חנו בעין חרוד, עסקה בטיפול בחיילים ובקשר עמם. אחר כך עברה לעבוד בחיפה בארגון המשתלות ובשיווק תוצרתן - פרחים ושתילים.
כשחזרה לעין חרוד נבחרה לתפקיד ריכוז הקניות של המשק ואחר כך - לריכוז קניות במחסני הילדים. במלחמת העצמאות גויסה כמבשלת במשלט מזר שעל הגלבוע.
בשל היותה אדם כה פעיל, אמר לה יצחק טבנקין: "את לא קוּגל (כדור עופרת לירייה), את חץ!" שושנה אימצה את הרעיון וכך נולד שם משפחתה החדש.
שנים רבות התמסרה שושנה לטיפול בתברואה במשק וראתה בו תפקיד חשוב לשמירת איכות החיים שלנו. בין השאר נשאה גם בריכוז ועדת הבריאות.
מ-1967 נקשרה לבית ציזלינג כאם הבית והתמידה בכך עד 1981, עם הגיעה לגבורות.
בשנה האחרונה פקדה אותה חולשה, אך היא לא נכנעה למצבה הגופני וככל יכולתה ירדה לעבוד בנגריה. תמיד עשתה את עבודתה ואת תפקידיה מתוך אופטימיות ואהבת ביתה עין חרוד. ראתה עצמה כחלק אורגני של הקיבוץ ותרמה ככל יכולתה למענו.
שושנה השתייכה לקבוצת "הוותיקים" במשק, השתייכות שהייתה עבורה מקור לגאווה והנאה. הייתה אהובה בזכות לבה הרחב והטוב. הייתה שלמה עם צורת החיים בקיבוץ, עם הערכים לפיהם מתנהלים החיים בו. חייה הפרטיים היו חיי צניעות. אהבה את כל החי במשק, את הצומח ואת הנוף. באהבה הכי גדולה נהגה כלפי הנוער, בהם ראתה את עתיד המשק.
שושנה נפטרה בבית החולים בחשון תשמ"ג, והיא בת 81.
יהא זכרה ברוך.