דרור רופא

מילדותו היה ילד מיוחד - תמים, רגיש ושוחר טוב, בעל חמלה עצומה לבעלי חיים, לא היה מסוגל לפגוע אפילו בנמלה. כשראה פרפר חלש היה מטפל בו כדי שיתחזק. הוא שיקם בעלי חיים, בעיקר ציפורים שקיבל. בעבודה שהכין בבית הספר בנושא "העופות הדורסים", כתב: "היה לי חבר מכפר יחזקאל שהביא לי מדי פעם כל מיני חיות, כמו דגים וציפורים. פעם הביא לי כוס חולה והחלטתי להשאיר אותו אצלי ולטפל בו. היה לי כלוב גדול שגילי ושי בנו לי בכיתה ד' ליום הולדתי, וזה היה ביתו של הכוס. הבאתי לו בשר נא ומים וכל הילדים מהכיתה ומהסביבה באו לראות אותו". תחביבו האחרון של דרור היה גידול דגים, למענם אגר מי גשמים במיכל גדול וטיפח אותם בדירתו.

כילד השתתף בחוג טיסנאות ובנה טיסנים ובומרנג. בעבודות אלה הפגין את הכישרונות הטכניים שניחן בהם.

היו לו הרבה עולמות ותחביבים ייחודיים, בהם עסק בשלבי חייו השונים - טיפוח הגוף והכושר הגופני בגיל נעורים, עוד פן בצד האתלטיות והספורטיביות שלו. המוזיקה שאהב - שנים רבות היה הדיג'יי האולטימטיבי שהפעיל את "דיסקו העמודים" של עין חרוד מדי יום שישי וזכה לשבחים ולתודות.

במשך שנים עבד בלול בעין חרוד ואחר כך בדיקם ובמכונת הכלים בחדר האוכל. ביומן עין חרוד מצאנו מילה טובה שכתבו לו על כך: "כל מי שהוריד כלים במכונת הכלים יסכים אתי כי מגיע ליטוף ומילה טובה לדרור רופא, העובד שם. מאז נכנס דרור לעבודה במכונת הכלים המקום מוחזק ומתוחזק, הכלים נקיים ומבריקים כל הזמן..."

חייו של דרור הרך והמבויש, בעל הנפש הרגישה, לא היו קלים. גירושי ההורים לא הקלו עליו ולא תרמו לביטחונו האישי בכוחותיו. ככל שבגר, התרחק דרור מחברים ומהסביבה, התכנס כשבלול בקונכייתו. את ביתו אטם מפני קשרים ורק הזמנות המזון לדגים, הביקור בכולבו להצטיידות ומעט בליווי של מיכל זכאי, היוו גשר עם העולם החיצון.

נאמר על ציפור הדרור: "למה נקרא שמה ציפור דרור? מפני שדרה בבית כבשדה. הדרור קרוב לבני האדם, אך אינו חלק מהם, הוא על הסף". כאלה היו חייו של דרור, מצד אחד נפש מיוחדת ומצד שני אינו נודד, אלא נשאר נאמן לסביבת מחיה אחת, לקינו שלו בלבד.

מי שהכיר את דרור ידע כי הוא היה בתוכנו ציפור קטנה ושברירית, עם שיר משלה.

דרור נפטר בביתו, כשהוא יושב בכורסתו, ידיו משולבות על חזהו ופניו שלוות.

בן 55 במותו. השאיר אחריו את הוריו, תלמה ויוסי ואת אחיותיו, הלה ואילת.

יהא זכרו ברוך.