אלדד דותן

אלדד נולד ברמת גן ב-1946 להוריו קיטי ונחמן דויטש.

האם - קיטי (רות – כינויה המחתרתי) לבית פפנק, ילידת וינה וחניכת בית"ר אוסטריה, עלתה לארץ בגיל 15 כעולה בלתי לגאלית. הצטרפה לפלוגות העבודה בראש פינה, שם פגשה את נחמן דויטש. שניהם הצטרפו לאצ"ל ועם הפילוג מאצ"ל פעלו במסגרת הלח"י. לימים התחתנו ובנו את ביתם ברמת גן, שם נולדו להם שני ילדיהם: אלדד וקרני.

האב – נחמן דויטש נולד ב-1913 לאב סוחר עצים אמיד בוילנה, שם למד והיה חבר בהכשרה של בית"ר. ב-1936 עלה לארץ. במסגרת פעילותו בלח"י, נכלא ע"י הבריטים ושהה 5 שנים במאסר בעכו, מזרע, לטרון, אריתראה וסודן. כשאלדד נולד, אביו עדיין היה בכלא, וברית המילה נערכה בלעדיו, כשהסנדק היה קריניצי, ראש עיריית רמת גן המיתולוגי.

אלדד נולד באווירה רביזיוניסטית ותכופות התארחו בבית המשפחה חברים פעילי מחתרת. שנות ילדותו עברו בשיכון הוותיקים ברמת-גן שהייתה אז קטנה ואינטימית וסיפקה לו מרחבים, הרבה חוויות, וחברים, שעם חלקם נשאר בקשר רצוף לאורך השנים. לאחר סיום לימודיו התיכוניים, התגייס לצה"ל, ושירת כקשר בחמ"ל מפקדת אוגדה 131.

אלדד ואתי נפגשו בביה"ס התיכון ולאחר חברות בת 3 שנים, בשנת 1967, התחתנו ועברו להתגורר בראשון לציון. אלדד עבד בבנק לאומי ואתי כמזכירה בכירה במשרד התקשורת.

בשנת 1980 החליטו לעבור מהעיר לקיבוץ עין-חרוד מאוחד עם שני ילדיהם: גלית בת ה-9 וברק בן ה-4. בעין חרוד נולד בנם השלישי נדב.

אלדד אהב טבע ובעלי חיים, והמעבר לעין חרוד סיפק לו את אלה ביד רחבה. בכל הזדמנות היה יוצא עם ילדיו לשוטט בחיק הטבע, תוך חיפוש אחר רמשים וזוחלים למיניהם. בדרך זו למדו הילדים רבות על טבע וסביבה והתחברו לנופי העמק.

בשנותיו הראשונות בקיבוץ עבד אלדד ברפת, יצא ללימודים במכללת רופין, ועבד שנים רבות במפעל פלדות כרתך ארגון, ולאחר מכן במפעל הרהיטים. היה חבר בוועדות שונות ושנים רבות בצוות הווידאו. במסגרת זו הקרין סרטי וידאו לחברים לפני עידן ה"יס", ה-"הוט" וה-VOD.

לאלדד היו "ידי זהב" ונשמה יתרה. זה התבטא בעיסוקו בריתוך בפלדות ובחפצים שונים שעשה מנפולת מתכת כאשר עבד בפלדות, ומנפולת עץ כאשר עבד במפעל הרהיטים. בכל חלק שנזרק, ראה את הפוטנציאל הטמון בו. היה לו יחס לחפצי אומנות ורחש כבוד למי שייצר אותם. כשנתקל בחפצים ישנים כמו רהיט ישן או כוס וכלי מעניינים שבורים, שיפץ והחזיר להם את המראה המקורי. נטיותיו האומנותיות התבטאו גם כאשר צייר, גילף וייצר תכשיטים מכסף, מיומנות אותה רכש בקורסים לצורפות בהם בלט בכישרונו.

אלדד אהב מוסיקה דרכה נחשף, תוך הרבה יחס והערכה, לעולם התקליטים ולגרפיקה היפה של עטיפותיהם. עם בוא עידן הקסטות והדיסקים, כדי שלא יושלכו התקליטים הישנים לפחי האשפה, אסף תקליט לתקליט וסידר אותם בתשומת לב רבה בספריית תקליטים, שנצברו בה אלפי תקליטים. מהתקליטים הללו ערך לאורך שנים הקלטות של מוסיקה ושירים לחברים, לחגים ולאירועי הקיבוץ השונים.

אלדד היה אספן בנשמתו והתייחס לאוספיו ברצינות, תוך למידה וירידה לפרטים של כל הסיפורים והאירועים הקשורים בהם. הוא רחש חיבה לדברים ישנים ושמח למצוא ספר ישן שחיפש, רהיט ששמח לשפצו, או תקליט נדיר. היו לו קשרים עם אספני תקליטים ושוחרי מוסיקה בכל העולם עמם התכתב, החליף והשלים אוספים.

אלדד הרבה לקרוא ספרים וכן גידל קקטוסים מרהיבים בגינת ביתו היפה. כשפרש לגמלאות היה לו זמן להשקיע במה שאהב: באשתו אתי, בילדיו: גלית, ברק ונדב, בנכדיו: גיא, מאיה, אסף, יוחאי ועמית והיה נרתם בכל הזדמנות לעשות "בייבי סיטינג" ולעזור ככל יכולתו. כן החליט עם הפרישה, שהוא לומד לבשל ולשם כך הוריד מהאינטרנט מתכונים, נבר במתכוני הסבתות, ובישל להנאת כולם ארוחות טעימות והתגאה ביצירותיו הגסטרונומיות, מעשי ידיו.

אלדד לא היה איש של מילים, משהחליט לעשות משהו, עשה, ללא מילים מיותרות. היה צנוע מאוד, חם, אוהב, טוב לב ומיוחד, רגיש לעצמו ולסביבתו. נהנה לבלות את זמנו בחיק משפחתו וב"חלקת האלוהים הקטנה" שלו – ביתו וגינתו, אשר כה טיפח אותם.

לאחרונה התדרדר מצבו הבריאותי ואט אט כלו כוחותיו. אלדד נפרד מאיתנו בגיל 77 ביום שישי 29.12.2023, יז' טבת תשפ"ד.

יהי זכרו ברוך!