שרה מיכאלי

כשהייתה שרה בת שנתיים, מתה אמהּ. האב יצא לסיביר עם הבן הבכור ושרה ואחותה רחל הפעוטות נשארו בבית הסב, יעקב שקולניק, שהיה זַפָּת אמיד, והסבתא דבורה, שהפכו להוריהן בפועל.

כשהסבתא דבורה נפטרה הועברו הבנות לדוד ישעיהו, שהיה טוחן העיירה. שרה ברחה מביתו וחזרה לבית הסבא יעקב מספר פעמים.

בגיל 8 החלה שרה ללמוד בבית הספר היהודי המקומי, בו היה מורה לעברית, צעיר בן 19 - יצחק מיכאלי לבית מיכלביץ'.

ב-1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה. יצחק גויס לצבא ונפל בשבי אוסטריה. כשחזר בסוף המלחמה נפגשו שוב שרה ויצחק. הם החליטו להינשא ולעלות ארצה.

ב-1920 הצטרף הזוג הצעיר לשיירת מהגרים-עולים, שעזבה את העיירה בעגלות בדרך לגבול הרומני שעל נהר הדניסטר. לאחר הברחת הגבול הגיעו לקישינוב והצטרפו לבית החלוץ. שם, ב-1921 נולד בנם הבכור, עובד. לאחר מספר חודשים הגיעו לעיר הנמל גלץ ומשם, באונייה, הגיעו לחיפה עם עוד כ-300 חלוצים צעירים, ביניהם אפתיקר (אתר), ישראל אלברטון עם נחמה וטובה שופמן.

התחנה הראשונה של משפחת מיכאלי בארץ הייתה קבוצת רושמיה שעל הכרמל, שם שהו כשנה וחצי ונולד להם בנם השני, שֵם. בתקופה זו נוצר הקשר עם עין חרוד שזעק לתוספת חברים לאחר הפילוג בגדוד העבודה. המיכאלים הצטרפו לפלוגת פתח תקווה (גבעת השלושה) ואחר כך לפלוגת החוצבים בירושלים, במקור-חיים.

ב-1925 הגיעה המשפחה לעין חרוד והשתכנה באוהל בקצה המחנה, ליד המפל של המעיין. גשמי החורף הפילו את האוהל מספר פעמים. באביב עברו לגור בצריף ליד כרם השקדים. שרה עבדה בגן הירק ובמטבח הילדים שנקרא גפ"ת (גמולים, פעוטים, תינוקות) ואחר כך בכרם הענבים. 

ב-1929 נולד בנם השלישי - יוסף. בעלייה לנקודה בגבעת קומי עברה שרה לעבוד בלול ואחר כך בנוֹי, שהיה בראשיתו. בקומי נולדו הבנים יעקב ב-1935 וחנן, בן הזקונים, ב-1940. שרה חזרה לעבוד במטבח ובו התמידה שנים רבות.

ב-1946 נפטר יצחק. שנתיים אחר כן נולדה הנכדה הראשונה, יעל. שלושת הבנים הגדולים השתתפו בקרבות מלחמת העצמאות וחזרו בשלום. נולדו נכדים נוספים וגם נינים. 

ב-1978 חגגה שרה יום הולדת 80 עם כל המשפחה ב"חורשת הראשונים", בצל האקליפטוסים הצעירים.

בשנותיה האחרונות סבלה שרה ממחלת עצמות, שהגבילה את הליכתה ועם הזמן נאלצה לעבור ל"בית חרוב". עם התגברות המחלה רותקה למיטתה וסבלה קשות. עם זאת הרבתה לקרוא וחייתה את הווי המשק והארץ באינטנסיביות רבה. נהגה לעיין בספר האגדה והתנ"ך, מורשת יצחק מיכאלי.

בשנה האחרונה נפלה ושברה את ירכה, עברה ניתוח וכבר לא חזרה לאיתנה. בימים האחרונים הורע מצבה והיא הועברה לבית החולים. נפטרה בשיבה טובה.

יהי זכרה ברוך.