שרה נוימן
ו' כסלו תר"ס - כ"ד אייר תשמ"ו
3.11.1899 - 2.6.1986
שרה נולדה ב-1899 בכפר קטן על גבול הונגריה-אוסטריה כבת ה-11 במשפחת נוימן, שמנתה 12 בנות ובנים. המשפחה הייתה מסורתית ועמלנית, מגובשת מאוד ושרתה בה אווירה ציונית עם געגועים לארץ ישראל.
בילדותה עברה המשפחה לווינה, שם גדלה שרה ובגרה. מנעוריה הכינה את עצמה לחיים בארץ, הייתה חברה בתנועת נוער ואחר כך למדה 3 שנים בפדגוגיום העברי למורים וגננות, ולקחה גם קורסים בהנהלת חשבונות.
במלחמת העולם הראשונה רבים מאחיה וגיסיה שירתו כחיילים בצבא האוסטרי. אחד מהם נפל במלחמה זו.
ב-1915 עלתה ראשונה לארץ אחותה הבכורה. אחותה השנייה ובעלה הרופא עלו בתחילת 1922.
למרות לחץ המשפחה, עלתה שרה לארץ ביוני 1922 בספינת חופים, בה עלו חלוצים מגליציה. כבר באונייה, שעברה דרך מצרים ולבנון, התגלה אופייה המיוחד, כאדם העוזר לזולת, כאשר היא התגייסה לסייע לנוסעים שסבלו והקיאו במהלך ההפלגה.
השנים הראשונות בארץ עברו עליה כגננת בבן שמן, תל אביב וכנרת המושבה. בתקופת שהותה בכנרת הכירה את דוד צירקין ויחד נסעו לגרמניה ולווינה. כהכנה לחיים בעין חרוד, דוד הכשיר עצמו בשתלנות ושרה למדה בווינה טיפול בילדים חולים.
הם הגיעו לעין חרוד בי"ח באלול 1924. שרה הייתה מלאת אידיאלים ושמחת חיים, עם רצון עז להשתלב בחיים השיתופיים.
בשנים הראשונות, ליד המעיין, עבדה שרה בטיפול בילדים וילדה את 3 בנותיה: צפרירה, נוגה וניצה. היא סבלה שוב ושוב ממחלת הקדחת, שעזבה אותה רק עם העלייה לקומי. בזיכרונותיה סיפרה בסיפוק על החיים התוססים ליד המעיין - כמה אהבה לשיר במקהלה, ללמוד בחוגים של משה כרמי ולהשתתף במסיבות החג.
בקומי נולדה בתה הרביעית, יהודית. רוב שנותיה עבדה שרה בטיפול בתינוקות ובטיפול בחולים. היא הקימה את האיזולטור (חדרי החולים) ועבדה בו 17 שנים. אחרי כן, טיפלה בילדים שעלו מסוריה ובילדים ניצולי שואה. בכל שעשתה התמסרה לפעילותה מתוך אחריות רבה מהולה בשמחת חיים. לעת זקנה עברה לעבוד בהנהלת חשבונות וברישום עבודה. העבודה הייתה חייה והיא השקיעה בה את מיטב מרצה.
את המשבר בחייה, עם הפרידה מדוד בעלה, נשאה באצילות תוך התמודדות עם הסבל הרב שעברה. את הבנות חינכה להמשיך לכבד את אביהן ולשמור אתו על קשר רצוף.
שרה לא הייתה אשת דברים, אך הייתה לה דעה מגובשת והביעה אותה בכתב ובעל פה. הייתה אשת קשב ורבים באו אל ביתה להשיח את לבם. את תפקידיה הציבוריים מילאה בעיקר בוועדת הבריאות ובוועדת החינוך.
בשנותיה האחרונות ראתה עצמה אחראית לחברות הוותיקות הבודדות, ביקרה אצלן, שוחחה עמן והן החזירו לה ביקורים.
שרה זכתה למשפחה גדולה וענפה. היא ידעה לתת יחס אישי מיוחד לכל אחד ואחת מ-26 נכדיה, לניניה ולבני הזוג שהצטרפו למשפחה, וכך גם לבנותיה ולחתניה ולבן המאומץ מילדי טהרן ולמשפחתו. הייתה אשת עקרונות ואדם אנושי במלוא מובן המלה.
יהא זכרה ברוך בתוכנו.