יחיאל אובשני

כמו רוב יהודי העיירה חייתה המשפחה בעוני. מגיל צעיר נאלץ יחיאל לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה, לכן הסתכמה השכלתו ב-7 שנות לימוד, אך סקרנותו וכמיהתו לדעת, כמו גם אהבתו לספרים, ליווהו כל חייו.

מקלץ עברה המשפחה לוורשה הבירה, מתוך תקווה לשפר את תנאי החיים, אך גם שם לא האירה להם ההצלחה פנים. 

מנעוריו היה יחיאל בעל מודעות מעמדית ופוליטית מפותחת, התלהב מהאידיאולוגיה הקומוניסטית שכבשה אז את הנוער באירופה והצטרף לשורות המפלגה מתוך אמונה עזה בצדקת הדרך.

בוורשה פגש יחיאל את טובה ושם הם נישאו.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה וכניסת הגרמנים לוורשה, נמלטו יחיאל וטובה, עם רוזה, אחותה של טובה, מפולניה לרוסיה, כמו צעירים יהודים רבים, שחשו בסכנה המרחפת על ראשם. הם הגיעו לעיר מוגילב בבלרוס ושם נולדה אילנה ב-1941.

ביוני 1941תקפו הגרמנים את רוסיה ויחיאל התגייס לצבא האדום. 5 שנים שירת בצבא. במשך כל תקופת המלחמה ניתק לחלוטין הקשר בינו לבין משפחתו. 

בתום המלחמה, לאחר חיפושים וגישושים, ובאופן די מקרי, התלכדה המשפחה מחדש. שנות שירותו בצבא האדום היו לו תמיד מקור לגאווה. לאחר שאוחדו קרעי המשפחה, חזרו כולם לפולניה. יחיאל, כחבר המפלגה, קיווה להשתלב בעבודה ובחברה בפולניה הקומוניסטית, שהבטיחה שוויון לכל אזרחיה. לאט-לאט התפכח ונוכח כי יהדותו היא אבן נגף גם במשטר החדש.

ב-1950 עלתה כל המשפחה לישראל. העלייה לארץ הייתה מהפך רציני בחייו - שפה חדשה, אתגרים חדשים. ההצטרפות לקיבוץ הייתה די מובנת מאליה ותאמה את השקפותיו ואת דרכו.

בעין חרוד, ב-1950, נולדה הבת השנייה, אסתרק'ה.

בקיבוץ עבד יחיאל במחסן תבואות, בהעמסת שקי תבואה. אחריכן עבד תקופה די ארוכה בפרדס, בהשקיה ובגיזום. שנים אחדות ניסה לעבוד כסנדלר. בגיל מבוגר יחסית עבר לעבוד בנגריה ובשנתיים האחרונות, במסגרת "בית תחביב", פיתח ענף חדש: בניית מסגרות לתמונות. הוא סיפק כמעט את כל צרכי החברים והמוסדות במוצר חיוני ואסתטי זה.

בשנים האחרונות גילה את היופי שבעולם הצורות, הקווים והצבע ועסק בזמנו החופשי בציור.

אדם סגור היה יחיאל, מעט מאוד סיפר על עצמו והשאיר משהו חתום בנוגע לעברו, לילדותו, לנעוריו ולהתבגרותו. הייתה גם נאיביות רבה בדרך בה התייחס לחיים. הפער בין האידיאות ומציאות החיים הלך והתרחב והוא נשחק ביניהם.

שנים רבות סבל ממחלת לב ונאבק בה ללא לאות, עד שבליל שבת, 5 בדצמבר 1986, בגד בו לבו ועמד מפעום.

הותיר את אשתו, טובה, את שתי בנותיו: אילנה ואסתרק'ה, ו-4 נכדים.

יהא זכרו ברוך.