מרים גבעול קלנר
י' ניסן תרנ"ט - י"ט אייר תשמ"ו
21.3.1899 - 27.5.1986
מרים נולדה ב-1899 בכפר טרשני בבוקובינה, אוסטריה, למשפת קלנר, שהייתה בעלת משק חקלאי.
בגיל 6 עברה לבירת החבל - צ'רנוביץ, וגדלה אצל הדודים. בעיר זו הייתה אחת הקהילות הציוניות הגדולות באותה עת. שם למדה בבית ספר עברי והתחנכה לעלייה לארץ.
במלחמת העולם הראשונה נדדה המשפחה, כפליטים רבים אחרים, וחייתה 3 שנים בצ'כיה.
אחרי המלחמה עברה מרים לווינה ולמדה ביולוגיה באוניברסיטה כדי להכשיר עצמה לעלייה לארץ, לעבודה בחקלאות, בה ראתה תקווה לתקומת העם.
ב-1923 הפסיקה את לימודיה ועלתה לארץ. מיד חיפשה עבודה בחקלאות. עוד בחוץ לארץ שמעה על בית ספר חקלאי לצעירות שנפתח בנהלל. למחרת בואה לארץ נסעה לנהלל והצטרפה למחזור הראשון של בית הספר של חנה מייזל, שם התמסרה ללימודי השתלנות.
ב-1925 בא צירקין לנהלל לקנות שתילים של עצי אורן עבור משתלת עין חרוד. מרים התלהבה והחליטה לעבור לעין חרוד כדי לעבוד במשתלה. תוך מספר שנים התפתחה המשתלה והפכה לגדולה בארץ, סיפקה עצי אורן לרוב נטיעות היער בארץ - יערות בלפור ומשמר העמק, יערות הגליל ועוד. המשתלה התרחבה לכיוון של גפנים, עצי פרי ופרחים והייתה לענף מרכזי במשק. פה ראתה מרים את מרכז חייה, הדריכה בשתלנות רבים מבוגרי בית הספר ונעשתה לשתלנית מקצועית. היא השתתפה בהקמת ארגון המשתלות.
גאוותה הייתה על שלושה דברים בתקופה הזאת: אספקת מיליוני שתילים לכל יערות הארץ, ביסוס עבודת החברה בענף חקלאי, ועל היותה מהראשונות שיצאו לשמירה עם נשק בזמן מאורעות תרצ"ו.
ב-1926 הגיע לעין חרוד צבי גבעול, שהיה פעיל בארגונים ציוניים וביישוב הארץ. מרים וצבי נישאו ונולדו להם שני ילדים: דוד (1927) ושרהל'ה (1931).
בזמן מלחמת העצמאות שימשה מרים כמזכירת עין חרוד ואחרי כן חזרה לעבוד במשתלה.
בגיל 60 נאלצה לעזוב את המשתלה בשל בעיות בריאות ועברה לעבוד בארכיון המשק. היא מיינה והכניסה סדר בחומר הרב שנאסף. עברה קורסים בארכיונאות ולבדה, במשך שנים, ארגנה ארכיון מסודר, שממנו שלפה מדי פעם תעודות היסטוריות מראשיתו של הקיבוץ.
בגיל 80 נאלצה לעזוב את הארכיון בגלל ניתוח עיניים ועברה לעבוד במחסן הבגדים, לא יכלה לחיות יום אחד בלי עבודה. רק בשנתה האחרונה אילצה אותה מחלת לב לצמצם את שעות עבודתה.
מרים הייתה 61 שנים חברת עין חרוד, ערה לכל הנעשה, לא החמיצה שום אסיפה כללית.
זכתה לשיבה טובה, מוקפת נכדים ונינים ומלאת אושר בחיי המשפחה. המשק, הקיבוץ והמשפחה העניקו לה חיים של שלמות ושל הזדהות, אושר של הגשמת כל חלומות ילדותה. כל זה נתן לה את הכוח להתגבר על אסונות אישיים שפקדו אותה במותו של בעלה צבי ב-1951 בתאונת דרכים, ובמות חתנה אורי שמעוני ב-1984.
מרים זכתה לחיים של הזדהות מלאה עם היומיום ועם חיי הרוח של המשק. עין חרוד הייתה אהבת חייה. ידעה על כל צמח בחצר והשתתפה בכל פעילות משקית וחברתית.
בת 87 במותה. השאירה אחריה את בנה דוד, את כלתה חנהל'ה, את בתהּ שרהל'ה, נכדים ונינים.
יהא זכרה ברוך.