צבי גבעול

ימי ילדותו של צבי עברו עליו בכפר. אהב מאוד סוסים ופרות. בגיל 6 נשלח לישיבה בז'ולקוב, אל משפחת אביו, כדי ללמוד לרבנות כמסורת המשפחה, ובעתיד - לשאת את בת דודו. בלימודים נחשב לעילוי, אבל נמנע ממנו ללמוד קרוא וכתוב בלע"ז, בזמן שכל הילדים סביבו, אפילו כלתו המיועדת, למדו. בגיל 9 לא ידע לחתום את שמו בתעודה רשמית. זה דיכא אותו וניצוץ המרד נדלק בו. הוא ברח מבית דודו הביתה.

בבית הסכימו לשלוח אותו לבית ספר ממשלתי כמו ששלחו את אחיו ואת אחיותיו.

צבי עשה חיל בלימודיו והצטיין גם בפולנית ובגרמנית. הוא שאף להגיע לגימנסיה ואח"כ לאוניברסיטה.

בגיל 14 למד עם חבריו עברית אצל מורה, שמטרתו הייתה להכין את הנוער לעלייה לארץ ולהגשמת חלומו של הרצל. 

כשסיים את בית הספר עבר בהצטיינות בחינות לתיכון. למרות התנגדות הוריו וסירובם לממן את לימודיו, הוא עבר לתיכון בעיר סמבור ולמד בעזרת מלגות.

ב-1914 התנדב לצבא האוסטרי ושירת בו בהפסקות עד לסוף מלחמת העולם הראשונה ב-1918.

ב-1918 החליט לעלות ארצה אך בגלל הגבולות הסגורים, הוא חזר לווינה, למד באוניברסיטה ועסק בפעילות ציונית. הוא ארגן קבוצת סטודנטים ציוניים והם עברו להכשרה חקלאית בגרוס-אנצרסדורף.

ב-1920 עלה ארצה עם קבוצת ההכשרה. הם נשלחו לגליל להגנה ולעבודה. צבי עבד עם קבוצתו ביבניאל, במרחביה - שם חלה בקדחת - ואחר כך בסלילת הכביש עפולה-נצרת.

ב-1921 היה בין מייסדי "חבורת העמק" ששמה לה למטרה קבלת עבודות בכביש בקבלנות על אחריותה וקיום ימי עבודה בלי "דפיציטים". הארגון החדש עשה חיל ורבים הצטרפו אליו.

ב-1922 הצטרף לקבוצת טירה וחי בה עד 1925. התקפי הקדחת חזרו מפעם לפעם בעוצמה רבה, עד שהוא נשלח להתרפא בווינה. הוא ביקר את הוריו שהפצירו בו להישאר אתם.

ב-1926, בחזרו מחו"ל, הצטרף לעין חרוד, בה פגש את חברתו מרים, שהייתה פעילה בייסוד בית הספר החקלאי בנהלל, ואת חבריו מ"חבורת העמק". צבי חש מיד בבית והחל לשאת בעול. כעבור שנתיים נדרש לקבל עליו תפקידים ציבוריים, בריכוז משק ובגזברות.

ב-1936 נקרא לעמוד בראש המחלקה החקלאית של האיגוד למען תוצרת הארץ. בתפקיד זה מצא סיפוק רב בכך שהביא תועלת גדולה למשק החקלאי העברי. בתפקיד זה נשא עד ליומו האחרון, בו נספה בתאונת דרכים ליד נצרת, והוא בן 57.