שרה סיבירסקי
כ"ב טבת תרע"ב - ג' חשון תשמ"ז
12.1.1912 - 5.11.1986
שרה נולדה למלכה ולבן-ציון רוּדֶר ב-1912 ב"מושבה" הקטנה זלוצ'ק שבפלך ווהלין, אוקראינה. "המושבה" הייתה מרכז של יהודים שקיבלו אדמות תמורת שירותיהם לצאר. חלק מהתושבים עסקו בחקלאות וחלקם - במסחר. בהדרגה הפך המקום לעיירה קטנה.
הסב הקים במקום בית פטריארכלי והסבתא הייתה מיילדת, שיילדה גם את שרה, את שני אחיה ואת שלוש אחיותיה.
האב, בן-ציון רודר, שמאי יערות, היה ציוני כללי, הכיר את אחד העם ואת גדולי הציונות, שנקלעו לעיר, אותם אירח, וספג מהם את רוח התקופה. היה אדם מתקדם ושני בניו היו אידיאליסטים, שהפכו לקומוניסטים. שלוש אחיותיה של שרה נספו בשואה.
במלחמת העולם הראשונה עקרה המשפחה לעיר סרני. שרה למדה בבית הספר העברי "תרבות" ושם רכשה את שליטתה המצוינת בעברית. בגיל 16 הצטרפה ל"החלוץ הצעיר" וקשרה את גורלה עם החלוצים ועם ארץ ישראל. בלב שלם נדלקה לרעיון ההגשמה הציונית והתמסרה כולה לפעילות. בנאמנותה וביושר לבה החליטה בגיל 17 להכשיר עצמה לעליה לארץ והצטרפה לקיבוץ ההכשרה "קלוסובה" בווהלין, שם קשרה קשרים והתחבבה על כולם ביופייה, בחריצותה ובתום לבבה. את כל הקשיים נשאה בשמחה. לא כן האב, שסבל לראות את בתו חיה בתנאי ההכשרה הקשים, ברעב ובמחסור.
ב-1931, בגיל 19, נבחרה להשתתף בסמינר המדריכים המפורסם של "החלוץ" בוורשה, שם נפגשה עם שליחים מהארץ ומעין חרוד: לויטה, טבנקין, חנה ארסט, גרשון אוסטרובסקי, מרים שלימוביץ, זרובבל גלעד ועוד. בהכשרה התחבבה על אשתו של איש הסֵיים הפולני, הציוני, יצחק גרינבוים. בינתיים אושרה גם לעליה. בבית שמחו אבל התעוררה בעיית המימון לנסיעה. האב גייס בקושי פרוטה לפרוטה, האח מימן חלק ואת עיקר ההוצאה נטל על עצמו יצחק גרינבוים.
ב-1932 עלתה שרה לארץ ובהשפעת טבנקין הגיעה לעין חרוד, בעוד שחבריה מ"קלוסובה" הופנו ליגור, לרמת הכובש ולגבעת השלושה. עין חרוד הייתה עבורה הגשמת חלום. היא עבדה בגן הירק, בכרם, בגני הילדים וכמטפלת בחברות הנוער.
בעין חרוד הכירה שרה את חנוך, שעלה לארץ מגרמניה ב-1933. הם נישאו והקימו משפחה. נולדו להם ארבעה ילדים: ראובן ב-1935, נימה ב-1938, אוּרי ב-1945 ובן הזקונים אלון ב-1957.
בשנות ה-50 לחייה חלתה שרה, דיכאון עמוק ליווה אותה ואט-אט התנתקה מהחיים שאותם אהבה כל כך ומהאנשים שאותה העריצה. המשפחה הכאובה ליוותה אותה באהבה, בדאגה ובחום. חנוך טיפל בה במסירות בביתם עד ליומה האחרון.
בת 74 במותה. השאירה אחריה את בעלה, חנוך, את ארבעת ילדיה ונכדים.
יהא זכרה ברוך.