מינה עממי-כהן

מינה למדה בבית ספר מתוקן והמשיכה לתיכון. הייתה פעילה ב"צעירי ציון" ואחר כך ב"החלוץ", פעלה למען הקק"ל. 

בגיל 21 הגשימה את חלומה ועלתה לארץ - עלמה במלוא פריחתה, נאה, מקובלת בחברה ולה קול ערב ונעים. בעבודתה בבניין בדיר-אל-בלאח, פגשה את אליהו עממי, שעלה לארץ באותה שנה והיה חבר ב"חבורת העמק". מינה ואליהו, יחד עם "חבורת העמק", הצטרפו לעין חרוד ב-1923.

ב-1923 נישאו מינה ואליהו עממי בעין חרוד ופה נולדו שלושת ילדיהם: עוזי (1924), יצחק (חקי) (1926) ורוחל'ה (1930).

בבואם לעין חרוד, הפילוג עם תל יוסף עדיין העכיר את האווירה. מינה סודרה לעבודה בגן הירק ועל אף קשיי ההסתגלות הייתה שמחה. אל הוותיקים, אנשי העלייה השנייה, התייחסו בכבוד רב ומינה השתוקקה להכיר את לביא ואת טבנקין. ויכוחים מרים התקיימו באספות בין המצדדים לבין המתנגדים להצטרפות לתנועת הקיבוץ המאוחד. לבסוף בחרו בהצטרפות וזה הוכיח את עצמו, כאשר בימים קשים שלחה התנועה תגבורת של ידיים עובדות שהצילו את המצב.

במיוחד זכרה מינה את ועידת הקיבוץ המאוחד הרביעית שהתקיימה בעין חרוד. החברים התגייסו לקראתה ואווירה של חג פשטה במחנה. התרוממות הרוח נמשכה ימים רבים גם לאחר הוועידה.