דב יזרעאלי
ג' ניסן תרנ"ג - כ"ט שבט תשל"ח
20.3.1893 - 6.2.1978
דב נולד ב-1893 בעיר ברזנה, על גדות נהר הדנייפר. אביו, בן ציון זוסמן בקליישצ'יק, רב העיר, הגיע תוך לימוד עצמי לסמיכות לרבנות בגיל 16. אימו, חנה, הייתה אישה משכילה, שבאה מבית אמיד ואריסטוקרטי.
בחגים ובמועדים הִרבה האב לשיר ניגונים חסידיים, כשדב ואחיו שרים אתו בקולותיהם הצלולים, והם אף נבחרו ע"י החזן לשיר במקהלתו החגיגית.
בגיל 3 הקנתה לו אימו בקלות רבה את ידיעת הקריאה בעברית. אז נשאו אביו בזרועותיו ל"חדר" עטוף בטלית ובזמן שהמלמד הזקן בחן אותו, זרק על ראשו "מלאך משמים" סוכריות צבעוניות כפרס.
בגיל 6 כבר למד דב חומש עם פירוש רש"י על אותיותיו המיוחדות והמלמד התפעל מתפיסתו המהירה את טעמי המקרא גם של ההפטרה.
בגיל 7 התחיל ללמוד גמרא עם אביו. האב, שהיה עסוק בפרנסת המשפחה, השכים לפני עלות השחר כדי להתפנות לכך, הטיל על בנו מטלות ללימוד עצמי והיה בוחן אותו באשמורת הבוקר ביום שישי. האֵם השכימה אתם, הכינה לשניהם משקה חם ונהנתה מהתקדמות הילד.
מגיל 9 עזר דב לאביו בקניית שמרים לחלות שבת, שהיו מגיעים באוניית קיטור. דב ניהל את המו"מ באוקראינית ואהב לשוט בסירה באופן עצמאי מרחק של קילומטרים. את מלאכת השיט למד על בוריה ונהנה לשוט עם חבר במורד הנהר ולשוטט בחיק הטבע. מחבריו למד גם לנהוג בעגלה רתומה, לטפל בסוסים ולרכוב עליהם.
כמו כן אהב דב להאזין בערב לשירתו המתוקה של הזמיר האוקראיני, אליה התגעגע כל חייו בארץ.
שאיפתו הייתה לנגן בכינור. בדמי הכיס שחסך קנה לעצמו כינור ואת הקשת הכין בעצמו מעץ ומחוטי תפירה של אימו. הוא החל לנגן מתוך שמיעה ניגוני חסידים וזמרי עם יהודיים.
לאחר המהפכה הרוסית, בגיל 14, אחרי שכבר הספיק לעבור על מחצית הש"ס, החליט אביו לשלחו ל"ישיבה" בעיירה פודוברינקה. דב התקשה להשתלב בחומר, אך ראש הישיבה לקח אותו תחת חסותו ואחרי שנה כבר היה מוכן להגישו לבחינת ההסמכה לרבנות.
דב, שגדל במצוקה כלכלית קשה, סירב להיות רב, התלוי לפרנסתו בגבירים ובגמילות חסדים. הוא למד לימודי חול ורוסית באופן אקסטרני והצטיין אף בזאת. כך מצא פרנסה כמורה כללי בכפר סמוך לעיירה.
לשם רכישת מקצוע מפרנס החליט ללמוד הנהלת חשבונות והתקבל לעבודה בעיר המחוז היפה, שם רכש חברים משכילים והתקרב לציונות.
בגיל 21, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כדי להתחמק מגיוס לצבא, הסתתר בשם בדוי ביער אצל קרוביו וניהל את עבודת המנסרה ואת העסק. במהפכת 1917 התנדב לשרת כמנהל חשבונות בבית חולים במוסקבה. משרה זו אפשרה לו לעסוק בענייני "החלוץ" וללמוד בפקולטה לרפואה ובאקדמיה למדעי המדינה. אחרי שנתיים וחצי עבר ממוסקבה לחרקוב, שם עבד ב-3 משרות וחסך כסף בשביל לעלות לארץ. נוסף לכך שימש גם כמזכיר מרכז "החלוץ" עד שנאסר עם כל חברי הועידה. הם שוחררו לאחר 7 ימים. דב, שנחשד כמנהיג תנועת "החלוץ", היה נתון למעקב השלטונות והחליט לעלות לארץ בהקדם האפשרי. הוריו נאלצו להסכים לכך.
בדרכו לארץ בגיל 29, עבר דב דרך קושטא, בה נפגש עם טשרניחובסקי שסייר אתו בעיר והראה לו את כל חמודותיה. משם הפליג דב לחיפה. באונייה החליט להחליף את שמו ליזרעאלי מתוך כוונה להגשים בעמק יזרעאל את חזון "החלוץ" ולא לפנות לעסקנות. בבואו לחיפה הפנה אותו דוד הכהן ל"חבורת העמק" בכפר יחזקאל, שם החל בבניין הרפתות של כפר יחזקאל.
עם חבורת העמק עבר דב לעין חרוד. עבד בהשקיית עצי סרק במורדות הגלבוע ואחר כך בנטיעת גפנים ועצי פרי בעמק. 10 שנים עבד והתמחה בנטיעות הפרדס לרגלי הגלבוע, עד שחלה בשחפת ונשלח לניתוח בווינה.
ב-1924 הגיעה לעין חרוד הדסה, צעירה ואלגנטית. דב והדסה נישאו ונולדו להם הבנות ציונה (1930) וגלילה (1932), אחרי 2 הבנים: יוסף ותלמי, שנפטרו בילדותם הרכה.
שנים רבות עבד דב בהנהלת החשבונות של עין חרוד. היה חובב מושבע של מוזיקה קלאסית. לפעמים הלך ברגל שעות כדי להאזין לקונצרטים שהושמעו בסביבה.
דב נפטר בגיל 85. בצוואה שהשאיר אחריו ציווה את גופתו למדע.
יהא זכרו ברוך בתוכנו.