זרובבל גלעד

בן 11 הגיע זרבבל עם אמו לחצרה הצחיחה של עין חרוד הבראשיתית והצעירה שליד המעיין. עד מהרה השתלב בחברת הילדים שהייתה ב"מחנה", והפך לבן העמק. ילד פתוח לנוף ולתמורותיו, קולט את משנת מוריו: שושנה צ'נסטחובסקי, משה כרמי, יצחק שוויגר, חיים שפרוני ואחרים, סופג בצמא ידע, אורחות חיים ועבודה. השתלב במטעים והיה פעיל בהדרכת ילדי המשק הצעירים ממנו.

בסיום בית הספר יצא לשליחות בתל אביב, היה למזכיר "הנוער העובד", ערך את קבצי הנוער העובד בביטאון "במעלה". היה לבעל טור קבוע בעיתון "דבר" ובשבועון "דבר לילדים".

דרך מדריכו-מאמצו, דוד הכהן, אבי "הנוער העובד", קשר קשרים עם סופרים, משוררים ומנהיגים, עם חברים ואנשי נען והקיבוץ, עם ברל כצנלסון, שז"ר ועוד.

בין השנים 1937-1939 נשלח לפולין בשליחות "החלוץ" ו"החלוץ הצעיר" כמדריך, מרצה, עורך עלונים וביטאונים. נפגש עם בני נוער וחווה את בעיות הגולה ערב החורבן. התיידד עם קורצ'אק, יצחק קצנלסון ובני נעורים. לבו נפתח לכיסופיהם, לכוח ההקרבה והעמידה שלהם במפגש בין שני העולמות - גולה ומכורה.

בשנים 1941-1949 היה מגויס לפלמ"ח ולצה"ל כקצין תרבות והסברה. היה חבר המטה הארצי, הוציא לאור את עלון הפלמ"ח, חיבר את המנון הפלמ"ח, כינס אנתולוגיה של סיפורי גבורה בישראל, "מורשת גבורה" ואת "מגן בסתר", על פעולות המחתרת במלחמת העולם השנייה. ערך את "ספר הפלמ"ח" עם מתי מגד.

בשנות ה-50 למד באוניברסיטה העברית ומשנת 1955 כמעט עד ליום מותו היה חבר מערכת של הוצאת הספרים של הקיבוץ המאוחד" וערך את הביטאון "מבפנים".

כאדם פוליטי גילה מעורבות בהתרחשויות התנועתיות וראה את עצמו חבר מפלגת העבודה על כל גלגוליה.

יבול ספריו: שירים, סיפורים לילדים, קבצי סיפורים ומאספים שערך, מתקרב ל-30. בדפיהם אצור עולמו של יחיד ועולמה של תקופה על נפתוליה.

בשיריו נפרש נופה של הארץ, בעירומה ובבניינה, וכל החבוי בה: פרח, ציפור. קוץ. סלע, אדם ועולמו.

שני ספריו האחרונים שראו אור היו יקרים מאוד ללבו: הספר "מעין גדעון" שיצא באנגלית, שהוא יצירה משותפת שלו ושל דוריס, וכן, "בצל התאנה" - מבחר שירתו במשך 15 שנים.

זרבבל היה בן מסור לאמו, חיה ז"ל, אב מבין וקרוב לשלוש בנותיו, אח דואג לאחיו, יובל ז"ל ולאשתו ולארבעת ילדיו, רע נאמן לשושנה ז"ל, רעייתו ואם בנותיו, ולדוריס, שותפתו לחיים ב-20 השנים האחרונות, שחלקה עמו את עולם הרוח והיצירה.

באחרית ימין חלה במחלה אנושה, שממנה לא החלים. הובא למנוחות באדמת עין חרוד.

בן 76 במותו. הותיר אחריו את שלוש בנותיו: תרצה פלד, חני ניצן, אלה הרמתי, ו-11 נכדים.

יהא זכרו ברוך בתוכנו.