יהודית זיידנברג
כ"א שבט תרס"ד - כ"ט ניסן תשמ"ח
7.2.1904 - 16.4.1988
יהודית נולדה במחוז ביאליקסטוק ב-1904 להוריה, מרים ומנחם זיידנברג, כבת יחידה עם 8 אחים.
סבהּ מצד אביה בא ממשפחה יקית מתבוללת מאזור קניגסברג, שעשה מהפך, למד בישיבה ונעשה חסיד. הסב מצד האם, גם הוא חסיד, בא מוורשה. שני הסבים הרבו להיפגש בחצר הרבי מקוצק. כשהגיע מנחם לפרקו שידך אותו הרבי למרים, הצעירה, היפה והחכמה, והוא זה שהשיא אותם.
האב היה תלמיד חכם, חסיד בלונדי ויפה, ידע שפות רבות וניהל מצעירותו את ההתכתבות של הפירמה "זיידנברג". היה מעורב בהוויות עולם ונפגש עם סוחרים גויים שכיבדו אותו. הקשרים אתם היו הדוקים עד שפרצה מלחמת העולם הראשונה והיהודים שחיו בעיירות על גבול גרמניה גורשו לפולין.
בביאליסטוק עשרות ומאות שברחו מעיירותיהם הסתובבו בעיר כפליטים. יהודית קינאה בילדים הרבים שהולכים כל בוקר לבית הספר, דבר שנמנע ממנה בעיר הזרה.
עם השלטון הרוסי נפתח בית ספר בשפת יידיש, שבו למדה יהודית, למרות התנגדות ההורים, שהיו זקוקים לעזרתה בבית. בהמשך ארגנו הציונים בית ספר ערב עם מורים מסורים למען הנוער צמא הדעת. נשבה בו רוח ציונית שגם יהודית נדבקה בו - "ארץ ישראל לעם ישראל". יהודית למדה עברית, חשה שנולדה מחדש, נפגשה עם בחורים, שמעה רעיונות, החליפה דעות, גיבשה הכרה עצמית.
אך אז אמהּ נפטרה. על הנערה הצעירה נפל עול הבית והטיפול באחיה ובאביה.
יהודית אמנם חזרה לבית ספר והצטרפה לתנועת "החלוץ", אך על עלייה לארץ לא העזה לחלום.
אחיה, שגדלו בינתיים עודדו אותה לעלות, אך מלחמתה הפנימית, להישאר או לעזוב, עיכבה אותה והיא עלתה ארצה כחלוצה רק בשנת 1925.
תחילת דרכה בארץ הייתה באיילת השחר ומשם הגיעה לגבעת השלושה, שם הכירה את ראובן רייכמן, הם נישאו ונולד בנם, מיכה.
ב-1929 גויסה המשפחה כתגבורת לעין חרוד ומאז חיתה בעין חרוד. יהודית אהבה להיות חקלאית - עבדה במשתלה ובפרדס. בגלל מגבלות בריאות נאלצה לעזוב את החקלאות. תקופה מסוימת הוציאה לאור את יומן עין חרוד, אחר כך עבדה שנים רבות כמזכירת ועד הגוש שגם ריכז את ענייני ההגנה. דרך הגוש קיבלה על עצמה לרכז את התרבות האזורית, תפקיד שהיה כרוך בהתרוצצות בטרמפים בין המשקים ובפגישות רבות עם אמנים וסופרים. תפקיד זה העשיר אותה בחוויות תרבותיות רבות.
חלק מאחיה של יהודית עלו לישראל וחלקם היגרו לארגנטינה. היא הביאה את אביה לעין חרוד וטיפלה בו במסירות עד למותו. אחיה הצעיר, שעלה מארגנטינה, חי בעין חרוד מספר שנים. בתקופה זו הפך ביתה של יהודית למרכז המשפחתי.
ב-1951 יצאה יהודית לסמינר הרעיוני החצי שנתי באפעל, דבר שגרם לה סיפוק רב. לאחר לימודיה באפעל המשיכה בפעילות בחוג לספרות האזורי שבמשך הזמן הפל לחוג ארצי.
עם הזמן נישא הבן, מיכה, לרינה, נולדו ליהודית נכדים ונינים, מהם רוותה נחת.
ב-30 השנים האחרונות עבדה יהודית במתפרה. לאורך חייה ידעה צער ובדידות. מכל משפחתה נותר רק האח הצעיר. בשנתה האחרונה סבלה מבריאות לקויה, אך תמיד התמידה בטיפוח הנוי בגינתה. היא גם טיפלה בנוי סביב חדרי החולים בתקופה ששהתה שם.
לאחרונה נחלשה מאוד ובליל שבת, כ"ט בניסן, הלכה לעולמה והיא בת 84.
יהא זכרה ברוך.