נאוה דוידסקו-שקד

ילדותה של נאוה עברה עליה בשכונת בת גלים שלחוף הים. היא הלכה לגן יונתן וזוכרת במיוחד את יום עלייתה לכיתה א' בבית הספר "עלייה", יום מלא שמחה וקבלת פנים חגיגית.

כשאמהּ חלתה, הפסיקה נאוה לעבוד והתמסרה לעזרה בעבודות הבית ובגידול אחיה הקטן, גיא. באותה תקופה התארגן גרעין של חבר'ה מבית ספר "אורט" להליכה לנח"ל. נאוה הצטרפה לגרעין. 3 ימים בשבוע נפגשו לפעילויות חברתיות והתגבשו לחבורה מלוכדת. הוחלט שהגרעין יצטרף לקיבוץ משגב עם - קיבוץ קטן שקיבל אותם בהבנה ובחום. הם השכימו בבוקר לעבודה ולילות ארוכים הקדישו לגיבוש חברתי. נאוה עבדה במחסן הבגדים של ילדי בית הספר ובמטעי התפוחים. הייתה זו תקופה נעימה ויפה עם הרבה חוויות וטיולים רגליים באזור הקסום של הגליל העליון.

משם הגיעה נאוה לגרעין "גלבוע" בעין חרוד מאוחד. המעבר לקיבוץ גדול היה קשה לה, אך חברי הגרעין עזרו לה להתאקלם והיא עברה את המשבר תוך עבודה במטבח.

בתקופה זו הכירה את רפי שקד. לאחר שנה הבנים גויסו לפעילות צבאית והבנות יצאו מדי פעם לסדרות בשדה. במסגרת זו הגיעה נאוה שוב לגליל ועבדה במשך 4 חודשים בקטיף אפרסקים.

ב-1970 נישאו נאוה ורפי. החתונה נערכה בחיפה ואחריה חזרה נאוה לעבוד במטבח בעין חרוד, קשרה קשרים אישיים וחברתיים רבים עם חברים וחברות.

ב-1971 נולד עופר, הבן הבכור וב-1974 נולדה הבת הצעירה, אפרת.

אחרי שנים של עבודה במטבח יצאה נאוה לקורס ספָּרות ועבדה במשך שנים כספרית בקיבוץ, כשהיא מקדישה יחס אישי לכל באי המספרה - נשים, גברים וילדים.

אחרי מספר שנות נישואים נפרדו דרכיהם של נאוה ורפי. נאוה התמידה לעבוד במספרה עד שחלתה במחלתה הקשה, אתה התמודדה מספר שנים.

ב-1988, כשהיא כבר חולה מאוד, יצאה נאוה עם חברתה, תלמה, למסע באירופה. היא ניהלה יומן מסע מדויק ומפורט, מלווה בצילומים וגלויות למען ילדיה. יומן זה משקף את חוויותיה ואותה.

נאווה הייתה צעירה חברותית, גלוית לב וישרה, צחקנית, ובלתי אמצעית, אהובה ומקובלת בחברה, אם חמה לילדיה ובת מסורה למשפחתה.

בחודשיה האחרונים, כשמחלתה החמירה עברה נאוה לבית חרוב. לאחר טיפול מסור של הצוות וליווי צמוד של בני משפחתה, חבריה וחברותיה הרבים, נפטרה והיא רק בת 37.

השאירה אחריה הורים, את סבתא רבקה, ואת שני ילדיה: עופר ואפרת.

יהא זכרה של נאווה ברוך בתוכנו.