משה סורקין
כ"ט כסלו תרנ"ג - ב אב תשנ"ד
18.12.1892 - 10.7.1994
נולד להוריו זלטה וחיים-דוב סורקין בנר חמישי של חנוכה, 1892 בקלינצקי שברוסיה.
למד בישיבה בפוטשאפ אצל הרב גנסין, אביו של הסופר אורי ניסן גנסין.
היה לחבר מפלגת "פועלי ציון" למרות שתמיד הגדיר את עצמו כבלתי מפלגתי.
עלה לארץ ב-1914, בעלייה השנייה, ותחנותיו היו: חדרה, כרכור, זיכרון יעקב, שפיה, בת שלמה - שם עבר את "טבילת האש החקלאית" שלו, כדבריו.
מ-1919 היה חבר קבוצת טירה, רפתן ועגלון, מוביל הסוסים בפלחה. בטירה הייתה רוח של קירבה, ותיקים, אנשי העלייה השנייה וחדשים מחפשי דרך, חיו שם חיים עשירים ותוססים, רבי לבטים אידאולוגיים ואישיים. נוצרה אווירה משפחתית. מטעם קבוצת טירה נשלח סורקין כציר לוועידת היסוד של הסתדרות העובדים.
עם בוא העלייה השלישית הלך סורקין לעבוד בכביש טבריה-צמח עם אנשי הגדוד, ביניהם ברנר שהיה מורה במגדל, יצחק שוויגר, אליהו גולומב שהיה מגיע מכנרת, שחקן הבימה אביטל שהיה מופיע בקטעי קריאה אמנותית, יצחק שדה שסביבו תמיד הייתה אווירה עליזה בלתי שגרתית. בגדוד פעם דופק של תנועת הפועלים. ובכל זאת חזר אל חבריו בטירה.
ב-1927 נסע בכוחות עצמו ללמוד רפתנות בהולנד.
ב-1929 הצטרף לעין חרוד כרפתן. כאן הכיר את שושנה חץ (קוגל) והם נישאו.
ב-1932 נולד בנם עלי.
סורקין וטובה שופמן, בנו תכנית הזנה לכל רפת ולכל פרה. ביחד עם מנחם שטורמן ומשה היימן עבדו על ההפריה המלאכותית ברפת. הוא עבד שנים רבות בגידול העגלות, מעורב, פעיל ויודע, מופיע בכל הכנסים המקצועיים ומביע את דעתו בחום.
הושפע מדמויות חלוצים ומורי דרך: י.ח. ברנר, רחל ינאית, יצחק בן צבי, מניה שוחט, א.ד. גורדון ורבים מסוללי הדרך של הפועל העברי וממקימי הקיבוץ בארץ.
היה חבר ההגנה עוד ברוסיה, בפרעות הומל ב-1909-1910, ובארץ מיום יסוד "ההגנה". השתתף בהגנת שכונות מונטיפיורי בפיקוד ז'בוטינסקי ורוטנברג ואחר כך היה פעיל בתחומי ההתיישבות בארץ.
ליווה את יישובי חבל לכיש ובמסגרת זו היה בין מקימי "שחריה". כמו כן הדריך וליווה את הקיבוצים משגב-עם, החותרים, נתיב הל"ה, ותמיד - ברפת, עד מלאת לו 100 שנה. ברפת מצא סיפוק רב, מצא חברים טובים לעבודה, קשר קשרים עם צעירים וחש כי ביחד העלו את הרפת כאחד מענפי היסוד המצליחים במשק, "והרי בכך טעם חיינו - טעם היצירה".
שימש כמה פעמים כמזכיר עין חרוד וכמעט תמיד - חבר מזכירות, בעל אומץ ויושרה לעמוד על דעותיו, צנוע ואוהב אדם, נחשב למצפן ולמצפון הבית.
היה אבא של עלי, סבא ל-4 נכדים ול-7 נינים.
יהא זכרו צרור בצרור חיינו.