יצחק הבר
י"ג טבת תרס"ד - ה' חשון תשמ"ד
1.1.1904 - 12.10.1983
יצחק הבר נולד ב-1904 בעיר ססוב שבפולניה. אמו נפטרה בלידתו ויצחק נשא את כאב היתמות כל ימי חייו. אביו, שנישא בשנית, היה בעל בית מלאכה לתפירה. יצחק סיים 12 שנות לימוד. אחריהן השתלם במקצוע החייטות ובו עסק.
בעיר מולדתו נשא אישה ונולד לו בן. במלחמת העולם השנייה נספתה משפחתו בשואה ורק הוא שרד. הוא נדד מזרחה והגיע עד טשקנט, בה התקבצו פליטים ממזרח אירופה ומפולניה. בזכות מקצועו מצא מקום עבודה כחייט עבור הצבא האדום ושיפר את מצבו הכלכלי. בטשקנט הכיר את טובה ונשא אותה לאישה. שם נולד להם הבן, משהל'ה. לאחר המלחמה חזרה המשפחה לפולניה.
ב-1950 הגיעה המשפחה בדרכים עקלקלות לישראל. בארץ נפרדו דרכיהם. ויצחק הגיע לעין חרוד עם משהל'ה בן ה-6. כאן הכיר את שרה קולטון, שעזרה לו לגדל את הבן והם התקשרו.
שנים רבות עבד יצחק במקצועו כחייט שתפר והלביש חברים וילדים. לאחר מכן עבד בעבודות שונות עד לזמן האחרון כאשר התגלתה מחלתו הממארת.
יצחק היה אדם חכם, בעל חוש ביקורת מפותח, ערנות פוליטית וחוש הומור. היה איש שיחה מעניין, עם כושר סיפורי מרתק. התקשה לדבר עברית אך ביידיש העסיסית שלו ריתק אנשים לסיפוריו. קרא ספרים והיה בקיא בהוויות העולם. הרבה לקרוא עיתונים ולהאזין לרדיו, היה מעודכן בנעשה בארץ ובעולם. אהב להתווכח ולהתפלמס.
היה ציוני נאמן לתנועת העבודה. גילה אכפתיות והיה פעיל כל השנים במערכות הבחירות. שימש תמיד בוועדת הקלפי בעין חרוד או ביישובים אחרים, אהב לנבא את תוצאות הבחירות.
התעניין בספורט והיה חובב כדורגל נלהב, נאמן לקבוצת הכדורגל של פתח תקווה, בה שיחק קרוב משפחתו. עוד בפולניה היה ספורטאי ושיחק כדורגל.
משחק השחמט היה מהמשחקים האהובים עליו ובעצמו היה שחקן שחמט טוב.
למרות שהיה קצת שונה וכאילו לא שייך, הכיר כל חבר וכל ילד במשק. קשרי המשפחה היו חשובים בעיניו. הרבה לנסוע עם משהל'ה לביקורי קרוביו בלוד, בפתח תקווה, ברמת גן ובתל אביב, וגם הם הרבו לבקרו בעין חרוד.
בשנים האחרונות הפך לצל קודר של עצמו. זכרונו נחלש אך עדיין המשיך לקרוא עיתונים ולגלות ערנות לנעשה בתחומי הפוליטיקה והספורט. הרבה להעלות זיכרונות מימים עברו, נזכר בפרטים ובאירועים משנים רחוקות.
יצחק נפטר בשקט וללא ייסורים, פשוט דעך ופרש מהחיים.
יהי זכרו ברוך.