מגילת העצמאות של חג הפסח

יאיר בן ארי ז"ל

מיומן פסח תשס"ז 2007



מי מאתנו לא זוכר את השורות הראשונות של מגילת העצמאות שלנו: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית הדתית והמדינית. בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי"...

משפטים חצובים האומרים בתמצית מזוקקת את עיקרי תולדות העם היהודי.

הייתי בן שבע עשרה וחצי שנים, כשנאמרו דברים אלו בה' באייר תש"ח, ארבע עשרה במאי 1948. היינו אז בעיצומה של מלחמה שאיש לא ידע את סופה באותם הימים, מלחמה מעוטת ניצחונות ומרובת תבוסות כבדות – נפילת הל"ה בדרכם לגוש עציון, נפילת הגוש כולו, נפילת העיר העתיקה של ירושלים... הכרתי גם את נטישת בית הערבה שכן אחותי ומשפחתה שהקימה שם היו אז אנשי בית הערבה...

לא אמנה הכול, היינו כולנו עסוקים מדי במעשה המלחמה עצמה. דוד בן גוריון, האיש שעמד באותם הימים בראש ישראל הוא גם האיש שטרח וחיבר את נוסח המגילה שבה פתחתי. אין ספק שידע משהו על תולדות עמו, ואני משער שיותר מראשי מדינה מאוחרים יותר, הוא ידע מדוע נוסח המגילה הזה, שהתקבל על דעת הציבור דאז, הוא הנוסח הראוי באותם ימים. אין ספק שהוא נקט כמדינאי עמדה היסטוריוזופית, אפילו אם לא נאמרה בנוסח מדעי מובהק.

כולנו גדלנו על סיפור יציאת מצרים וכיבוש הארץ בתוקף ציווי אלוהי ושליחות, אף על פי שאין לכך אישור ברור בכלי המדע המקובלים עלינו היום. האם התנ"ך הוא מסמך היסטורי מדעי? אינני יודע אבל ברי לי שכתבו אותו אנשים וחינכו לפיו והוא הוא ספר הספרים במשך 3000 שנה, הנזכר בדברי בן גוריון.

מעניין שדווקא בשנים האחרונות מתרבים החוקרים והמחקרים התומכים בקביעתו זו של בן גוריון וטוענים כי תהליך התיישבות היהודים בארץ ישראל הוא תהליך ארוך של נדידת עממים שונים ממזרח, מאזורי הפרת והחידקל (עירק של היום) – עבור את ירדן ואחיזה והתנחלות בארץ בכיוון כללי ממזרח למערב.

ואף על פי כן חג הפסח היה בתולדות ישראל החג המרכזי, החשוב במועדי ישראל ובמרכזו עומדת תוכנית כתובה בת כ-2300 שנה הנקראת "הגדת פסח". בהגדה זו ישנה תוכנית רעיונית המנוסחת כך: "והיה כי ישאלך בנך... מה העבודה הזאת לכם/לנו"... מובאת בנוסח ההגדה התשובה עם פרשנות קצרה והיא מתוך פרק כ"ו בספר דברים: "ארמי אובד אבי (זה נכון לגבי אבות האומה) וירד מצריימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב. וירעו אותנו המצרים ויתנו עלינו עבודה קשה. ונצעק אל ה' אלוהי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו. ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים. ויביאנו אל המקום הזה וייתן לנו את הארץ הזאת, ארץ זבת חלב ודבש"... מדי שנה בשנה בחג הפסח חוזרים ומצהירים מעין מגילת עצמאות ובה הקביעות המפורשות האומרות כי בארץ מצרים היה עם ישראל לגוי עצום ורב וראשיתו של העם היא ביציאה לחירות מבית עבדים, עבור את מעמד הר סיני וקבלת התורה שם, למרגלות ההר.

ביאליק אומר בשירו "מתי מדבר" - שם במדבר של יוצאי מצרים "שתינו ממקורו הדרור".

יש מקום לשאול, האם כותבי התנ"ך באמת לא הכירו את ההיסטוריה של עם ישראל? אולי רצו לומר לכל הדורות הבאים כי האירוע המכונן של ראשית העם הזה היא היציאה מבית עבדים להיות שלוחו של ריבון העולם.

שיהיה חג שמח