אודות

רקע כללי

קיבוץ בעמק יזרעאל המזרחי. ראשון ליישובי הקיבוץ הגדול. ראשיתו עם גלי העלייה השלישית, כאשר בי"ט באלול תרפ"א  (1921) עלו 74 חברי "גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור" להתיישב במדרון הגלבוע, ליד מעיין חרוד, באדמות גוש נוריס.
האדמות נרכשו על פי החלטת הקונגרס הציוני הי"ב בלחצם של מ' אוסישקין וא' רופין ובתיווכו של יהושע חנקין. כעבור מספר חודשים הצטרפו אליהם חברים מאנשי כינרת מהעלייה השנייה, עם ילדיהם.
הייתה זו חבורה שדגלה ברעיון הקיבוץ הגדול בניגוד לקבוצה הקטנה, האינטימית, שדגלה במסגרת של 0-25 משפחות.

1921 - עין חרוד בראשית ימיה    

   2008 - עין חרוד



משק עין-חרוד דגל בקיבוץ בן 100 משפחות ויותר, פתוח וקולט לא על פי זיקה אישית אלא על פי זיקה רעיונית ונכונות לניידות והיענות לתביעות שונות של בניין הארץ, רעיון שהגו נחמן סירקין ויצחק טבנקין, קרא להגשמתו שלמה לבקוביץ-לביא (שניהם הגיעו לעין-חרוד עם קבוצת אנשי העלייה השנייה).
מימיו הראשונים נקלע משק עין-חרוד למאבק בחוסר האימון ובהגבלת התקציבים מצד המוסדות המיישבים, ואף-על-פי-כן, קיים את עקרונות הקיבוץ: סיפוק הצרכים בעבודה עצמית, פיתוח משק מעורב בנוי על חקלאות, תעשייה וייצור, עם חתירה למיכון חדשני, וליצירת תרבות חדשה. הוקם בה בית-חולים לאנשי גדוד העבודה, לימים בית-החולים "העמק" בעפולה, ויצא היומון "מחיינו" עלון ה"גדוד" שיצא בהקטוגרף.

אוהל בית החולים, ליד המעיין



ב1923 התפלג גדוד העבודה בגלל מחלוקות רעיוניות על השותפות הכלכלית "אוטונומיה משקית" מול קופה כללית". אנשיו שחיו עד אז במסגרת התיישבותית אחת "הקומונה ההתיישבותית האיזורית" שחברו בה שני המשקים - תל-יוסף ועין-חרוד, נחלקו בין שניהם. המיעוט שדגל ב"אוטונומיה משקית" התרכז בעין-חרוד. הצטרפותה של "חבורת העמק" (סוללי כבישים ועובדי עבודות ציבוריות) חיזקה את עין-חרוד, ובחמש שנים לקיומה הקימה וצברה נכסים כלכליים ורוחניים.
ב1924 התקיימה בעין-חרוד הוועידה הרביעית של מפלגת "אחדות העבודה" אשר הכשירה את דעת הקהל בארץ לקראת הופעתה של תנועה קיבוצית ארצית.
הארגון המשותף של קיבוצי עין-חרוד שנקרא בראשיתו "קיבוץ עין-חרוד" היה בשנת 1927.
לתנועת "הקיבוץ המאוחד" ולו כתב עת "מבפנים" שהתמיד להופיע 70 שנים. על רקע ההתנגדות לארגון הגג הארצי התגבשה בעין-חרוד אופוזיציה חברתית ובשנת 1929 עברו מקצת מחבריה, שדגלו במשק משפחתי למושב כפר-ויתקין.
מאורעות תרפ"ט ב - 1929 מחד, וגידולו של היישוב, מאידך, תבעו שטחי יישוב נרחבים ומתאימים יותר, והישוב החל להבנות על גבעת-קומי, מצפון לעמק. עד 1931 עבר המשק לגבעה, והישוב שפונה למרגלות הגלבוע היה לתחנה ראשונה בדרכם להתיישבות של קיבוצים חדשים – בית-השיטה, דברת ועוד. עם המעבר לגבעת קומי, דלה האוכלוסייה והתרחבה, כשהיא קולטת וממזגת בתוכה יוצאי גלויות ותרבויות שונות.
לגבעה הביאו מסגרות תרבותיות וחברתיות מגובשות. משנת 1922 נחגג סדר קיבוצי צנוע, וב1926 הוקראה ההגדה הראשונה. המסגרת האיזורית נחגגו 1-ה במאי, וחג השבועות. ב1926 התקיים קונצרט של הכנר המפורסם - יאשה חפץ במחצבה, וב1930 התקיים התקיים קונצרט של הוברמן. בשל רגישותו הגדולה לרעש הורחקו מהישוב כל בעלי החיים, אפילו עצרו את השעון שעל הקיר. המשורר אברהם שלונסקי עשה צעדים ראשונים בארץ בעין-חרוד, והקים בה עם חברים קבוצה תוססת ועליזה שנקראה "חברה טראסק" שהיוותה לימים את לב הבוהמה התל-אביבית.

חינוך
בסוף שנת תרפ"ה 1925- כבר היו בעין-חרוד 75 ילדים, שטופלו במסגרות בתי-הילדים. והוקם הצריף הראשון של בית-הספר. התנאים וסדר היום של החברים, כמו גם רצונם של ההורים להשפיע על חינוך הילדים הכריעו בהחלטה על צורת הלינה המיוחדת של ילדים כפי שהתקיימה בעין-חרוד עד ראשית שנות ה-70. לינה משותפת עד כתה א', ולינה משפחתית מכתה א' ועד למעבר לתיכון בכתה י'. חברת הילדים המקומית הקטנה קלטה לשורותיה גם אחים צעירים של חברי המשק ונערים מבני "הנוער העובד".


1925 - עריסות תינוקות עם כילות                              2007 - ביכורי ילדי השנה

קבוצת צעירים בעלי הכשרה פדגוגית מחו"ל, וחברים נוספים שהגיעו בהם משה כרמי, חניך גימנסיה הרצליה, וחיים שפרוני, עיצבו את מערכת החינוך המקומית שעודדה את סקרנות הילד וחינכה אותו במסגרת חברת ילדים, דמויית דגם החברה הבוגרת המקיימת מערכת ארגונית באמצעות וועדות, אסיפות וסידור עבודה. השפעה חינוכית הגיעה גם ממשנתו של קורצ'אק. זמן מה הייתה בין המטפלות בעין-חרוד, סטפה וילצ'ינסקה, יד ימינו של קורצ'אק בבתי-הילדים שלו בפולין. הוא עצמו ביקר פעמיים בעין-חרוד. הילדים זכו לביקורים של אנשי שם נוספים כמו פרופסור שור, חיים נחמן ביאליק, יהושע חנקין ורבים אחרים.

שנת החופש המפורסמת היא בין ההתחלות שעין-חרוד הוציאה להן פטנט, בכך שדרשה מכל בן משק לצאת לשנה-חצי שנה מחוץ לקיבוץ טרם החלטתו על דרכו בחיים, וטרם הפיכתו לחבר משק.

הפילוג
ב 1952- התרחש בעין-חרוד הפילוג השלישי בתולדותיו, על רקע משבר חברתי ומדיני בחיי מפלגות הפועלים בארץ. המשבר הביא לפילוג קשה ומכאיב שהושלם ברובו בשנת 1954 עם מעבר אנשי עין-חרוד איחוד, שהזדהותם המפלגתית הייתה עם מפא"י, לנקודה חדשה על גבעת קומי, מעל ליישוב הקבע בו נשאר קיבוץ עין-חרוד מאוחד, שהזדהותו הפוליטית הייתה עם "אחדות העבודה", ומאז נוספה לשם כל אחד מהקיבוצים הסיומת - איחוד ומאוחד וכל אחד מהם הפך לישוב עצמאי. בחזקה משותפת של שני הקיבוצים נשארו - המשכן לאומנות, בית-שטורמן, מרפאה משותפת אזורית שהתקיימה עוד מספר שנים ובית-עלמין שהיה משותף עד שנת 1970.
ב1971 חזרו ילדי חטיבת הביניים והתיכון ללימודים בבית-הספר האזורי. ב1993 חזרו ללמוד בו גם תלמידי בית-ספר היסודי. בין שני המשקים מתקיימים היום קשרים טובים ופתוחים, שכנות טובה, קשרי עזרה ונישואים.

פרנסה
פרנסת עין-חרוד מאוחד היום מורכבת ממשק חקלאי מפותח הכולל - רפת, לול ומכוורת. ענף גידולי שדה מצטיין ומעט מטעים.
מפעלי תעשייה - "דיקם" - מפעל לייצור נייר למכשירי רישום רפואיים ואחרים.
בית תוכנה קטן "הדסים".
ענף התיירות במשק מתפתח וכולל מוזאון "המשכן לאומנות", בית-שטורמן, פארק ראשונים, פינת חי, "יד אחרת"-חנות לחפצים מיד שנייה. כל שלוחות התיירות ממוקמות לאורכו של כביש אחד בצדו המזרחי של הקיבוץ המאפשר נגישות נוחה ונעימה למבקרים.
גלריית תמונות